משבר האקלים גורם לדגים לנדוד לקטבים, והם נפגעים מכך

בעקבות ההתחממות הגלובלית ועליית הטמפרטורה בכדור הארץ, מינים רבים של דגים נעים במהירות לכיוון הקטבים, במטרה לשמור על טווח הטמפרטורות המאפשר את קיומם. אלא שקצב הנדידה משתנה מאוד בין מינים. החוקרים קישרו את קצב הנדידה לשינוי בגודל האוכלוסייה באלפי אוכלוסיות דגים מלמעלה ממאה מינים שונים ברחבי העולם, ומצאו שמינים הנעים מהר יותר לכיוון הקטבים – דועכים מהר יותר במספריהם. 
 

מהחקר הבינלאומי המקיף, שאותו הוביל צוות חוקרים מאוניברסיטת תל אביב, עולה כי בממוצע - במשך נדידה של 17 ק"מ לכיוון הקטבים, שכיחות האוכלוסייה עשויה להיחתך ב 50% מגודלה. המחקר נערך בהובלת הדוקטורנט שחר חייקין ופרופ' יונתן בלמקר מבית הספר לזואולוגיה, הפקולטה למדעי החיים, ומוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט באוניברסיטת תל אביב. המחקר פורסם בכתב העת Nature Ecology & Evolution. לקריאת המאמר המלא לחצו כאן >> 

המחקר החדש חיבר לראשונה בין שני מסדי נתונים גלובליים: מטא-מחקר שנערך בשאלת שינוי בשכיחות אוכלוסיות הדגים עם הזמן, ומטא-מחקר שנערך בשאלת קצב נדידת מינים של דגים לכיוון הקטבים. בסך הכול לאחר חיבור מסדי הנתונים, נבדקו 2,572 אוכלוסיות דגים מ-146 מינים, רובן מהאוקיינוסים האטלנטי והשקט בהמיספרה הצפונית.

פרופ' בלמקר מסביר: "אנחנו יודעים שבעלי חיים נעים ממקומם בעקבות שינויי האקלים, צפונה, דרומה, למעלה, למטה – תלוי איפה הם ביחס לאזורים הקרירים. בהרים עולים למעלה, בים צוללים למטה, בחצי הכדור הדרומי נודדים דרומה לכיוון אנטארקטיקה ובחצי הצפוני נודדים צפונה לכיוון הקוטב הצפוני. אבל במחקר הנוכחי עניינה אותנו השאלה מה קורה למינים שנודדים ממקום אחד למקום אחר, לא ידענו אם מי שנודד מרוויח כי הוא שורד – או נפגע במעבר, ומלכתחילה זז כי הוא רגיש יותר. לצערנו, מצאנו שככל שדגים נודדים יותר לכיוון הקטבים - כך השכיחות שלהם יורדת והם ככל הנראה מתקשים להסתגל למקום החדש".
 

הדוקטורנט חייקין הוסיף: "במסגרת המחקר איחדנו שני מסדי נתונים גדולים: מסד נתונים אחד בדק את מהירות שינויי התפוצה בקרב דגים, ומסד נתונים שני בחן שינויי שכיחות מקומיים של אוכלוסיות דגים על פני עשרות שנים. מצאנו כי מינים המגיבים מהר יותר לשינוי דווקא נמצאים בסכנה גדולה יותר. בנוסף, לכל אוכלוסייה של מין – למשל לברק – יש תפוצה מרחבית מסוימת. חלק מהאוכלוסיות קרובות יותר לצד הקוטבי וחלק קרובות יותר לצד המשווני של תפוצת המין". 
 

חייקין הוסיף: "היה אפשר להניח שהאוכלוסיות הקרובות יותר לשוליים הקוטביים והקרירים של אזור התפוצה ייפגעו פחות כתוצאה משינויי האקלים, אך מצאנו שההפך הוא הנכון: שינויי תפוצה מהירים לכיוון הקטבים בקרב אוכלוסיות מקווי רוחב גבוהים יותר הביאה לירידה מהירה יותר בשכיחות המין בהשוואה לאוכלוסיות משווניות מאותו המין".
 

לדברי החוקרים, הממצאים החדשים יכולים וצריכים להנחות את מקבלי ההחלטות באשר לניהול טוב יותר של אותם מינים ואוכלוסיות, על ידי בחינה מחודשת של מצב שימורן בראי שינויי האקלים. אוכלוסיות קוטביות של מינים הנעים מהר לכיוון הקטבים זקוקות לניטור צמוד ובחינה של אפשרויות למזעור לחצים המאיימים על שרידותם, לדוגמה הגבלות דיג.
 

פרופ' בלמקר סיכם: "התרגלנו לחשוב שאם מין נודד, סימן שהוא לא בסכנה. זה לא נכון. מסתבר שדווקא למינים האלה צריך להפנות תשומת לב מיוחדת. בשנה שעברה פורסם מחקר אחר שלנו, שבדק מיני דגים מקומיים - פה בחופי הארץ - והוא העלה ממצאים דומים: מינים שמעמקים יותר בים בעקבות ההתחממות, מאופיינים בשכיחות אוכלוסייה יורדת. בשלב הבא בכוונתנו לבדוק את הקשר הסיבתי הזה גם במינים אחרים, שאינם דגים".