תקשורת בין חולדים באמצעות הקשות ראש
החולד מסתמך על מערכות חושיות ייחודיות, המותאמות לחיים בחשכה מוחלטת. אחד מחושים אלה הוא היכולת לשדר ולקלוט אותות סייסמיים, בעיקר יצירה וקליטה של תנודות, שמתפשטות בקרקע למרחק של עשרות מטרים.
חוקרים ראשיים: פרופ' יוסי יובל, בית הספר לזואולוגיה, אוניברסיטת תל אביב; פרופ' טלי קמחי, המחלקה למדעי המוח, מכון ויצמן
פוסט-דוקטורנטית: ד"ר גרייס סמארש
תלוליות העפר הגדולות, המנקדות את הנוף בתחילתה של כל עונת גשמים בישראל, מעידות על פעילותו העונתית של החולד העיוור, Spalax ehernbergi. יונק ייחודי זה חי את כל חייו מתחת לקרקע, במערכת מחילות תת-קרקעיות שהוא חופר בעזרת שיניו.
החולד העיוור, כפי שמעיד שמו, מסתמך על מערכות חושיות ייחודיות, המותאמות לחיים בחשכה מוחלטת. אחד מחושים אלה הוא היכולת לשדר ולקלוט אותות סייסמיים, בעיקר יצירה וקליטה של תנודות, שמתפשטות בקרקע למרחק של עשרות מטרים.
החולדים משתמשים בחלק הגדול והשטוח של ראשם כדי להקיש על תקרת המחילה שלהם. התנודות מהקשות הראש משמשות להבחנה במכשולים באמצעות סונאר (echolocation), על ידי קליטת התנודות ברגליהם או בלסת התחתונה המוצמדת לדופן המחילה. אותות סייסמיים משמשים גם ליצירת תקשורת בין חולדים.
שלא כמו מיני חולדים אחרים, החולד העיוור טריטוריאלי מאוד. השימוש בהקשות ראש ויצירת אותות סייסמיים באמצעותם מאפשר לחולדים לתקשר עם חולדים שכנים ולהימנע מאינטראקציות פיזיות עמם.
עם תחילת הגשמים מתחילים החולדים לחפש יותר מזון, להרחיב את הטריטוריה ולחפש בני זוג לרבייה. במחקר,הנערך בשיתוף פעולה בין מעבדתו של פרופ' יוסי יובל ומעבדתה של פרופ' טלי קמחי ממכון ויצמן, נבחנת מערכת החוש הסייסמי של החולד, במטרה לנסות להבין כיצד משמשות הקשות הראש לתקשורת ולמציאת בני זוג בתקופת החיזור.
כדי לחקור שאלות הנוגעות לדינמיקה של האותות הסייסמיים, נבנתה בגן הזואולוגי מערכת מחקר טבעית למחצה, שמאפשרת לפרטים לחפור ולתקשר במצע רגיל (קרקע) כדי לאסוף אותות טבעיים. המערכת נבנתה בצדה הצפוני של הבריכה. כלוב ייחודי, בעל רצפת רשת עבה, הוצב בעומק של מטר וחצי באדמה. הכלוב מחולק באמצעו, כך שאפשר לשחרר בו במקביל שני חולדים, וכל אחד מהם יכול לחפור באופן חופשי בצד שלו של הכלוב. כך אפשר לתעד התנהגות של תקשורת בין שני החולדים בזמן שנמנעות אינטראקציות פיזיות ביניהם.
בשיתוף עם פרופ' משה רשף מהחוג למדעי כדור הארץ באוניברסיטת תל אביב, נפרש מערך של גיאופונים, המקליטים את התפשטות התנודות שמייצר כל חולד בקרקע. השוואת הקלטות הגיאופונים לנתונים שנאספו מאוגרי נתונים על קולר הענוד לצווארם של החולדים, מאפשרים לסנכרן את נתוני הגיאופונים עם פעילויות החולדים.
מערכת הניסוי בגן הזואולוגי, צילום: ד"ר גרייס סמארש
