כמה קשה לגלות מינים חדשים בישראל?

בשנה ממוצעת מתגלים אלפי, אם לא עשרות אלפי מינים חדשים של בעלי חיים, צמחים וחיידקים שונים. חלק מהמינים הם חדשים לגמרי; חלק אחר מאותם המינים התגלה כבר בעבר, אבל רק לאחרונה זכה לאישוש מדעי. על פי האקדמיה למדעים של קליפורניה, עד היום התגלו כעשירית מכלל המינים הקיימים בכדור הארץ, כשמכון המחקר בעצמו גילה לא פחות מ-138 מינים במהלך 2024. בין המינים שהתגלו בשנה שעברה היו שניים ייחודיים למדי - שממית מדרום הודו שזכתה לשם "ליל הכוכבים", כיוון שהחוקרים שגילו אותה סברו שהמראה שלה מזכיר את הציור המפורסם של וינסנט ואן גוך, ודג פיראנה צמחוני (!) מברזיל שזכה לשם המחייב סאורון - דמות הנבל הראשי מ"שר הטבעות".
 

מין אחד שאמנם לא התגלה בשנה האחרונה אבל קיבל זהות מוגדרת משלו ב-2024 הוא עכביש ממשפחת הטרנטולה - Trichopelma grande (הטריכופלמה הגדולה), סוג גדול ושעיר במיוחד שגדל בקובה. המין הזה התגלה עוד ב-2008, אבל בעקבות ניתוח דנ"א שערך צמד החוקרים הקובני, דוד אורטיז ואליאר פונסקה, נקבע שמדובר במין חדש, דבר שהוביל לפרסום בנובמבר האחרון בירחון Journal of Natural History. לאור ההגדרה העצמית הנוכחית של העכביש הקובני, עלתה השאלה מהזווית המקומית - מה הסיכוי למצוא מין חדש בישראל, ולא דווקא אחד שהוא קרוב רחוק של ספיידרמן? 

מי שמכיר היטב את תהליך הזיהוי של מינים חדשים בישראל הוא פרופ' שי מאירי מבית הספר לזואולוגיה ומרצה בכיר בפקולטה למדעי החיים מאז 2009. המעבדה שלו חוקרת בעיקר היבטים שונים של אבולוציה, אקולוגיה ושמירת הטבע של זוחלים. "אתה יכול לראות פה למשל חלק מניסיון שלנו למפות את כל זוחלי העולם - 12,300, 12,400 מינים - ולהבין את האקולוגיה והמורפולוגיה שלהם בקנה מידה גלובלי", הוא מצביע על המחשב עליו הוא עובד במעבדה שלו. "בימים אלה אנחנו חוקרים את הביולוגיה, בדגש על האקופיזיולוגיה, של זוחלים בישראל. אנחנו בודקים מה משפיע על הפעילות שלהם - קצב מטבולי, עיבוד מים, ביולוגיה תרמית - ולהבין לאן זה עשוי לקחת אותם בשנים הקרובות עם התחממות האקלים והמשך שינויים של ייעודי קרקע."

"אם בעבר היינו אומרים שצריך X הבדלים כדי להגיד ששני בעלי חיים הם ממינים שונים, היום אנחנו אומרים - מספיק גם 70 אחוז X."

מה המעבדה שלך חוקרת בימים אלה?

"אנחנו חוקרים את המגוון הביולוגי של זוחלים בישראל ובמזרח התיכון. יש נטייה בישראל לחשוב שזו ארץ קטנה עם מחקר יוצא מן הכלל ולכן אנחנו מכירים את הפאונה שלנו, את חברת החי שלנו בצורה יוצאת דופן. אנחנו מגלים בימים אלה שיש לנו יותר מינים וגם מינים אחרים ממה שחשבנו שיש לנו. בכלל הנטייה היום בעולם בכל קבוצות החי היא להתייחס להבדלים יחסית קטנים יותר ממה שהתייחסנו בעבר ולהגיד 'זה מין'. יש לנו כלים יותר טובים למצוא הבדלים. אם פעם היינו מסתכלים, סופרים ובודקים מתחת למיקרוסקופ ואומרים 'זה נראה לי אותו הדבר', היום אנחנו יכולים לשים דגימות רקמה של בעלי החיים האלה במבחנה ולבדוק את הדנ"א שלהם. אנחנו יודעים גם באמצעים מולקולריים, גם בסריקות מיקרו-סיטי ושאר טכניקות שיש לנו לעמוד על ההבדלים שהדברים הם לא בהכרח כפי שהם נראים, לפחות ממבט ראשון".
 

במעבדה של פרופ' שי מאירי, מוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט 

לטענת פרופ' מאירי, הסטנדרטים של גילוי מינים חדשים יורדים בימים אלה, כשהוא מגדיר את הירידה הזו בתור 'אינפלציה טקסונומית'. לדבריו, "אם בעבר היינו אומרים שצריך X הבדלים כדי להגיד ששני בעלי חיים הם ממינים שונים, היום אנחנו אומרים - מספיק גם 70 אחוז X. אתה יודע מה? בשבילך גם 55 אחוז. מצד שני, אנחנו גם בוחנים את ההנחות המוקדמות שלנו. אם בעבר היינו אומרים - הרמתי את הלטאה הזאת, היא בגודל של שני סנטימטרים, היא צעקה עליי, יש לה מסכת זורו - זו שממית זוטית!' היום אני יכול להגיד, 'תמיד חשבתי שהזוטיות באילת נראו לי קצת יותר גדולות ושיש להן קצת יותר פסים על הגב מאשר אלו שחיות בערבה - זו לא אותה זוטית!'"

פרופ' מאירי מוסיף, "אנחנו מזהים עוד מינים, גם בישראל. ידענו שיש כרכן קרינים בחרמון ואנחנו מכירים אותו טוב למדי, אבל זה לא אותו הכרכן שנמצא 400 ק"מ מפה בטורקיה. זה בעצם מין אחר. אם הראייה שלנו לגבי המגוון הביולוגי של ישראל לא השתנתה, אז הראייה שלנו לגבי המגוון הביולוגי של העולם השתנתה, כי אם הוא מין אחר, אנחנו נצטרך לתאר אותו כמין חדש ולהסביר למה הוא שונה מהמין בטורקיה שעד אתמול חשבנו שהוא אותו מין."

"אני מניח ששינויי אקלים לא יהיו הבעיה הכי גדולה לחברות החי והצומח של ישראל, בעשר-עשרים שנה הבאות, אלא כרגיל - הרס בתי גידול ומינים פולשים."

חי באילת, אבל מפריעים לו לחיות. חרדון הצב. צילום: Canva

מה הסבירות למצוא מין חדש כיום, בייחוד כשקשה יותר לשמר מינים?

"של ציפור - קרוב לאפס. של חרק - אני די בטוח שאם מישהו יעשה עבודה יסודית פה בגן הבוטני, אז הוא יזהה עשרה מינים חדשים של חרקים שלא ידועים למדע. מצד אחד, זה תלוי עד כמה הקבוצה נחקרה. מצד שני, עד כמה הקבוצה זו קבוצה שקל או קשה להגיע אליה. אם צריך לצלול בשביל זה, אז זה יותר מסובך. אם הקבוצה הזאת נמצאת בדרום סודאן או אפילו בצפון סודאן, אז הסיכוי שתעשה את זה הוא נמוך. אם זה מין שאני צריך לחפור בקרקע בשבילו ואני רק יכול לעשות ממנו 'מרק דנ"א', אז זה יותר מסובך. אם זה מין שיש לו חשיבות כלכלית, נאמר טפיל של גידול חקלאי, כן? אז יש תמריץ לעבוד עליו כי יהיה יותר כסף ויותר עניין. גם כשאנחנו מזהים זוחלים חדשים, בדרך כלל אלה לא מינים חדשים של 'וואו, אף פעם לא ראיתי כזאת חיה מימיי', אלא - 'הדבר הזה שחשבתי שהוא שלוון טלוא ראש רגיל, הוא בעצם לא שלוון טלוא ראש בכלל! הוא רק נראה באופן שטחי כמו שלוון טלוא ראש'. אבל ברגע שאני הופך אותו ומסתכל מלמטה, ואני מסתכל על המולקולה מצד שמאל, אז אני מבין שהוא מין חדש."

פרופ' מאירי סבור שיש עוד עולמות שלמים לחקור בישראל, בייחוד אלה של חרקים. "אני די בטוח שיש קבוצות גדולות של חרקים, שאף אחד לא הסתכל עליהן במשך עשרות שנים, אז יש מה לגלות כיוון שיש המון קבוצות שכמעט ולא חקרו אותן, ולכן יש הרבה מה לגלות בכל אחת מהן", הוא מסביר. "זוחלים זו אחת מהקבוצות שיותר קל לחקור - הם גדולים, רואים אותם ויש חובבי זוחלים נלהבים. יש יחסית מעט מינים של זוחלים, כ-90, אז בכל קבוצה שהיא לא עופות, הסבירות לגלות מינים חדשים קיימת כאן. יש לנו הפתעות, ואם יש הפתעות בקבוצות היחסית ידועות, אז יש בוודאי בקבוצות שהן פחות נחקרות, פחות ידועות ופחות תופסות את תשומת הלב - אפילו של חובבי הטבע." 

נושא בולט שבהחלט תפס את תשומת הלב של חובבי וחובבות הטבע בעשור האחרון לפחות הוא משבר האקלים. לטענת פרופ' מאירי, שינויי האקלים בישראל "לא משפיעים באופן ישיר על מציאת מינים. סביר להניח ששינויי האקלים יהיו רעים מאוד לקבוצות מסוימות של מינים, בראש ובראשונה המינים של החרמון. מה שחי בהר החרמון הגבוה והתפוצה שלו מוגבלת לשם - הולך להיגמר לו ההר. אם מין שלכאורה חם לו מדי, אז הוא יכול לעבור לאזור יותר קר - אם הוא מגיע לגבול לבנון, אז הוא אובד לפאונה הישראלית. אם הוא בעמק או בגובה נמוך מעל פני הים, אז הוא יכול עקרונית לטפס על המירון אם הוא בגליל, ואם הוא בצפון הגולן, אז הוא יכול לטפס עד החרמון. אם הוא כבר שם, אז אין לו יותר מדי לאן ללכת ואין לו נתיב בריחה. אפילו אם יש בסוריה או בלבנון פסגות עוד יותר גבוהות, אין איך להגיע. צריך לעבור דרך העמק שהוא חם יותר". לחלופין, פרופ' מאירי נותן דוגמה הפוכה מדרום הארץ של מין שעלול להיכחד - חרדון הצב של אילת. "הוא חי בסלעי גרניט כי זה מה שהוא אוהב. הוא צריך את אותם סלעי גרניט שיש רק באזור אילת. מעבר לזה שבונים לו מלונות, פארקי מים, חוות גמלים ומה לא, שזו הבעיה הרגילה של הרס בתי גידול, אם אילת תלך ותתייבש עוד, אז הוא לא יכול ללכת צפונה לאזור שיש בו יותר גשם, כיוון שאין לנו יותר סלעי גרניט בצפון - אז הוא ייכחד. מינים כאלה הם מינים בסכנה. אני מקווה שלא אתבדה, אבל אני מניח ששינויי אקלים לא יהיו הבעיה הכי גדולה לחברות החי והצומח של ישראל, בעשר-עשרים שנה הבאות, אלא כרגיל - הרס בתי גידול ומינים פולשים."

נכנס לחרדות בגלל המלחמה? נחש שלוון הקולר בעת מנוחה. צילום: Canva

כשפרופ' מאירי מזכיר את השכנות הצפוניות של ישראל, קשה שלא לחשוב על המלחמה המתמשכת וההשלכות שלה על עולם החי והצומח, לצד הנזקים הפוטנציאליים שנגרמים לו, כל שכן האפשרות של גילוי מינים חדשים.

"המלחמה לא תורמת שום דבר לאף אחד, גם לא לזוחלים", טוען פרופ' מאירי. "יש לנו עדויות, גם ישירות וגם עקיפות, לנזקים שהמלחמה גורמת. למשל, ברגע שנופלות לך רקטות ומרגמות בשטח מטע, אז נשרפים איתו בעלי החיים והצמחים שלו. יש לנו אפילו עדויות על זוחלים בזמן ניסוי פיזיולוגי, שהיו 24 שעות בתא מטבולי, כשחלק מהמקרים היו בזמן נפילות ויירוטים בגוש דן. אתה רואה בקריאות המטבוליות שברגע שיש קולות נפץ יחסית רחוקים ומעטים, יש קפיצות של פי שניים ושלושה בקצב הנשימה - בגדול זו תגובת לחץ. לחץ זה לא דבר טוב לאף אחד. עד כמה זה פוגע באוכלוסיות עצמן, אין לנו מושג." טענותיו של פרופ' מאירי מתווספות לממצאים של מחקר שערך עם פרופ' ערן לוין וצוות חוקרים מבית הספר לזואולוגיה, שקבע שמלחמת "חרבות ברזל" פוגעת בחיות הבר, בכך שהיא גורמת לתחושות של לחץ וחרדה אצלן. "תכלס, קשה לראות איך נוכל לעשות ניתוח אמיתי (במציאות הפוליטית של המזרח התיכון) שיגיד לנו מצד אחד - ברור מה הולך לקרות לאוכלוסיה או מין כזה או אחר; מצד שני, זה לא נראה כטיעון למי שיחליף את נסראללה במנכלות החזבאללה או למי שהולך לעלות עכשיו לנשיאות סוריה, שאנחנו צריכים להרגיע קצת כי שלוון הקולר נכנס לחרדות. למרבה הצער, זה לא נמצא במערכת השיקולים של אף אחד."