התפקיד החיוני של גנים בוטניים בשמירה על מינים בסכנת הכחדה

18 דצמבר 2023

בריגהמיית המצוקים, Brighamia insignis. צילום: נוגן צברי

היפים והנפוחים: מה משותף לעצי באובב, לאדניום נפוח ולבריגהמיית המצוקים?

סוקולנטים הם צמחים מרתקים, שמשתייכים למשפחות שונות והם בעלי מגוון גדלים, צבעים וצורות מרשימות. צורותיהם המיוחדות של הסוקולנטים התפתחו במהלך האבולוציה כהתאמות מורפולוגיות ותפקודיות, לצורך הישרדות בתנאים הקשים שמציבים בפניהם בתי

גידול יובשניים, שבהם קיימת זמינות מועטה של מים בקרקע. אחת מההתאמות הללו היא זו שמקנה להם את שמם: סוקולנט = בשרני, עסיסי. כלומר, הסוקולנטים אוגרים מים ברקמות בשרניות באיברי הצמח השונים.

בין הסוקולנטים, קבוצת צמחי ה- caudiciforms (Caudal = זנבי, דמוי זנב), בעלי גבעול או גזע נפוח (לעתים רק בחלק התחתון) מעוררת עניין רב בשל צורתה הייחודית, יוצאת הדופן גם בהשוואה לסוקולנטים אחרים.

קבוצה זו כוללת משפחות שונות, שאינן קשורות זו לזו מבחינה גנטית בהכרח. הצמחים הקאודלים המפורסמים ביותר הם עצי הבאובב, .Adansonia sp. אלו הם הסוקולנטים הגדולים בעולם. קוטר הגזע שלהם עשוי להגיע ל-10 מטר, והוא משמש לאגירת מים.

האדניום הנפוח, Adenium obesum, המוכר לחלקנו כצמח המשמש בגינון בשל צורתו המפוסלת ופרחיו הצבעוניים היפים, גם הוא סוקולנט בעל גזע נפוח.

היום ננצל את הבמה בכדי להפנות זרקור לעבר צמח נוסף מקבוצה זו, שפורח בימים אלה באוסף הסוקולנטים של הגן, ושעתידו תלוי באופן מכריע בפעילותם של גנים בוטניים. שמו של הצמח: בריגהמיית המצוקים, Brighamia insignis.

למעלה, מימין ובמרכז: Adansonia grandidieri (באובב). צילום: אורי פרגמן-ספיר. למטה, מימין ובמרכז: Adenium obesum (אדניום נפוח). צילום: אורי פרגמן-ספיר. משמאל: Brighamia insignis (בריגהמית המצוקים). צילום: צולם בגן הבוטני צילום: רועי קן-תור

בריגהמיית המצוקים: צמח נדיר שככל הנראה נכחד בטבע

בריגהמיית המצוקים שייכת למשפחת הפעמוניתיים (Campanulaceae). הסוג נקרא על שם וויליאם בריגהם, בוטנאי, גאולוג ואנתרופולוג אמריקאי שפעל בהוואי. שם המין, insignis, נגזר מהמילה הלטינית insignia, שפירושה עיטור, וככל הנראה מתייחס למראה הצמח,

שהוא בעל גבעול מעובה בחלקו התחתון (caudex) ובעל שושנת/כתר עלים צפוף בחלקו העליון. בין השמות העממיים לצמח: כרוב על מקל, דקל וולקני ודקל הוואי. השמות מתייחסים לצורתו של הצמח ולא מעידים על קרבה משפחתית לכרוב או לדקלים.

בריגהמיית המצוקים אנדמית לאיי הוואי וכפי שמעיד שמה בעברית, צומחת במצוקים חופיים, שם אפשר למצוא אותה עד לגובה של 400 מטר מעל פני הים. בדומה למינים נוספים שוכני האיים, הבריגהמיה מוכרת כמין בסכנת הכחדה חמורה על ידי ה-IUCN (הארגון

הבינלאומי לשמירת טבע). ב-2020 הוכרזה הבריגהמיה כמין שככל הנראה נכחד בטבע לאחר שמספר סקרים שנערכו באמצעות רחפנים מצאו שהפרט האחרון המוכר של המין, שצמח בחוף האי קוואי (Kaua‘i), נעלם.

הגורמים המשוערים להכחדת המין בבתי הגידול הטבעיים שלו בהוואי כוללים שילוב של פגיעה בבתי הגידול כתוצאה מהוריקנים הרסניים ומפולות בוץ. תחרות עם מינים של צמחים פולשים ורעייה של בעלי חיים (בעיקר עזים), הניזונים מהצמחים ופוגעים בבתי

הגידול שבמצוקים, תרמו גם הם להפחתה באוכלוסייה הטבעית של הבריגהמיה. היעלמותו של העש המאביק את הבריגהמיה היא גורם משוער נוסף שהביא להכחדתה. הסברה המקובלת בספרות היא שהעש היה המאביק הבלעדי של הבריגהמיה וככל הנראה נכחד גם

הוא. אין זה מפתיע במיוחד, לאור הנתונים העגומים בנוגע לירידה התלולה שחלה במיני צמחיית האיים ובעלי החיים המאביקים אותם, לאחר הגעת האדם לארכיפלג. לדוגמא, שבע מתוך עשר מיני ציפורי האיים הניזונות באופן בלעדי מצוף נכחדו. ההערכה היא שציפורים

אלו תרמו להאבקה של כחמישית מצמחיית האיים.

בריגהמיית המצוקים (Brighamia insignis). צילום, מימין: ימית מרום; במרכז: רועי קן-תור; משמאל: ימית מרום

התפקיד של גנים בוטנים כגני מקלט לצמחים הנתונים בסכנת הכחדה חמורה

משום שהן הצמח והן המאביק שלו נכחדו מהטבע, ככל הנראה, עתידה של הבריגהמיה תלוי בניהול מאומץ ומרוכז של הצמחים המצויים באוספים שונים, במטרה למנוע את היעלמותה הסופית.

מעל 250 צמחי בריגהמיית המצוקים נשמרים באוספים של 53 גופים ברחבי העולם (על פי נתוני BGCI), בהם גם בגן הבוטני של אוניברסיטת תל אביב. עם זאת, מאמצי השימור של המין נתקלים בקשיים משמעותיים.

גנים בוטנים (כמו גם גופים ייעודיים נוספים, כמו מכון וולקני בישראל) נוהגים לאסוף ולשמור זרעים של מיני צמחים רבים, בין היתר על מנת לשמור על מגוון גנטי גדול ככל האפשר. שיטת איסוף ושימור זו מכונה "בנק זרעים". זוהי דרך פשוטה וזולה יחסית. אולם, נמצא

שזרעי הבריגהמיה אינם נשארים חיוניים לפרקי זמן ממושכים תחת תנאי קירור ושימור מסורתיים הנהוגים בבנק זרעים. לכן, מרבית עבודת השימור צריכה להיעשות על ידי אוספי צמחים חיים.

אחזקה של מספר מספיק של פרטים חיים, במטרה להגדיל למקסימום את המגוון הגנטי, דורשת יותר משאבים באופן משמעותי, בהשוואה לשימור זרעים בלבד. כמו כן, תחזוקה של אוספים חיים מעלה את הסיכון להכלאה בלתי מכוונת עם מינים קרובים המצויים בשטח

הגן, להפריה על ידי פרטים בעלי קרבה גנטית גבוהה וגם להסתגלות לתנאי גידול חקלאיים, השונים מאלו הקיימים בבר. התוצאה עלולה להיות שינוי או פגיעה במגוון הגנטי באוסף. לכן דרושה מערכת לשיתוף פעולה בין מספר רב ככל הניתן של גופים המחזיקים

באוספיהם את הצמחים, תוך ניהול קפדני ומרוכז של המידע לגבי מוצאם של הצמחים וכל פרט נוסף הקשור לצמחים שבאוספים ברחבי העולם, בדומה למערכת המעקב הקיימת בגני חיות בעולם. שיתוף המידע בין הגופים השונים עשוי להקל על איתור פרטים שעשויים

לשמש כתורמי אבקה פוטנציאליים ולאפשר האבקה ידנית של צמחים על מנת לשמור על מגוון גנטי רחב יותר ולשפר את סיכויי המין לשרוד.

בגן הבוטני של אוניברסיטת תל אביב מספר פרטים של בריגהמיית המצוקים. מקורם של חלק מהפרטים בגן הבוטני בקופנהגן, דנמרק.