יחסי אדם – סביבה
המחקר הסביבתי עוסק ביחסים ההדדיים בין האדם לסביבתו ומתמקד בהשפעת האדם על מרכיביה הביוטיים והא-ביוטיים.
משחר ההיסטוריה, עיצבה הסביבה את ההיסטוריה האנושית, אולם ברבות השנים אוכלוסיות האדם הפכו לגורם שמשפיע בצורה מהותית על הסביבה ועל משאביה.
בתקופות הפרהיסטוריות פעילות ליקוט, צייד או דייג השפיעו על הסביבה. בהמשך הצטרפו אליהם גם החקלאות והמרעה.
גורמי סביבה (כמו אקלים, זמינות משאבי הטבע ומאפייני החי והצומח המקומי) קבעו את אופן ושיעור השפעת האדם. הגידול המספרי של אוכלוסיות האדם לצד שינויים באורח החיים מביאים לניצול גובר של משאבי הטבע ושטחי מחייה נוספים.
במקרים רבים משאבי הטבע סובלים מניצול יתר (כגון כריתת צומח ודייג יתר) המביאים להרס בתי הגידול, לקריסת המערכות האקולוגיות בהם ולהכחדת מינים בלתי הפיכה.
תהליכים כמו אורבניזציה, כרית מחצבים בלתי מבוקרת והשלכת חומרי פסולת ורעלנים – הם בין פעילויות האדם המשפיעות בצורה הרסנית על הסביבה, לעיתים באופן בלתי הפיך.
למגינת הלב, שינויי אקלים גלובליים בעשורים האחרונים משתלבים עם השינויים המקומיים ומביאים לאירועי קיצון סביבתיים (דוגמת הלבנת אלמוגים) בקצב מהיר שהמערכת האקולוגית לא הורגלה אליו במהלך האבולוציה.
נושאים אלו דורשים מחקר מקיף רב תחומי שנועד, בין היתר, להציג גם תחזיות סביבתיות, ואף להציע פתרונות למדיניות נכונה של שמירת ערכי הטבע והסביבה.
חוקרים בתחום:
