בניסוי נערכה השוואה בין שלושה טיפוסי צמחים: שתילי עגבנייה מורכבים ע"י החברה המסחרית, שתילים מהזן שמשמש ככנה ושתילים מהזן המשמש כרוכב של אותם שתילים מורכבים.
מערכות השורשים של השתילים המסחריים נשטפו מהקרקע והם הועברו לתקופת הסתגלות של 10 ימים לגידול על נייר הנבטה לח. לאחר תקופת ההסתגלות הועברו השתילים למעבדת השורשים וגדלו כששורשיהם החשופים מקבלים באופן רציף של תמיסת מזון הכוללת חנקן, זרחן, אשלגן, מגנזיום, סידן, ברזל ויסודות קורט נוספים.
דגימות של הצמחים (עשרה מכל טיפוס) נקצרו אחת לשלושה שבועות וחולקו לנוף – גבעולים ועלים ושורשים. במשך הניסויי נקטמו כל הפרחים ולא הייתה התפתחות פירות על הצמחים. פעולה זאת נעשתה היות ועומס הפרי משנה את חלוקת המוטמעים בצמח ומשפיע על צמיחה של הנוף ושל השורשים באופן בלתי-אחיד.
ההנחה, המסתמכת על תוצאות של חקלאים, היא שצמחים גדולים יותר יתנו יבול רב יותר. נמדדו אורכי הגבעולים, שטח העלים, אורך וגודל שטח הפנים של השורשים. לאחר מכן יובשו כל חלקי הצמחים בתנור 90 מעלות במשך 4 ימים ונקבע משקלם היבש.
תוצאות המדידות הראו שהצמחים המורכבים היו גדולים יותר מצמחי הזן הרוכב והיו דומים בגודלם לצמחי הכנה. ניתוח יחסי נוף-שורש של הצמחים הצביע על כך שבצמחים מכל הטיפוסים נשמרו אותם יחסים אלומטריים בין הנוף לשורש. המסקנה היא שהגידול הרב של הצמחים המורכבים, בהשוואה לצמחי הרוכב, מקורו בהשפעה של מערכת השורשים שלהם, שהיא זאת של הזן המשמש ככנה. לא התברר עדיין אם השפעה זאת של מערכת השורשים על גידול הנוף היא תוצאה של הפרשת הורמונים או של אספקת מים או מינרלי הזנה.
