מחקרים

בניסוי נערכה השוואה בין שלושה טיפוסי צמחים: שתילי עגבנייה מורכבים ע"י החברה המסחרית, שתילים מהזן שמשמש ככנה ושתילים מהזן המשמש כרוכב של אותם שתילים מורכבים.
מערכות השורשים של השתילים המסחריים נשטפו מהקרקע והם הועברו לתקופת הסתגלות של 10 ימים לגידול על נייר הנבטה לח. לאחר תקופת ההסתגלות הועברו השתילים למעבדת השורשים וגדלו כששורשיהם החשופים מקבלים באופן רציף של תמיסת מזון הכוללת חנקן, זרחן, אשלגן, מגנזיום, סידן, ברזל ויסודות קורט נוספים.
דגימות של הצמחים (עשרה מכל טיפוס) נקצרו אחת לשלושה שבועות וחולקו לנוף – גבעולים ועלים ושורשים. במשך הניסויי נקטמו כל הפרחים ולא הייתה התפתחות פירות על הצמחים. פעולה זאת נעשתה היות ועומס הפרי משנה את חלוקת המוטמעים בצמח ומשפיע על צמיחה של הנוף ושל השורשים באופן בלתי-אחיד.
ההנחה, המסתמכת על תוצאות של חקלאים, היא שצמחים גדולים יותר יתנו יבול רב יותר. נמדדו אורכי הגבעולים, שטח העלים, אורך וגודל שטח הפנים של השורשים. לאחר מכן יובשו כל חלקי הצמחים בתנור 90 מעלות במשך 4 ימים ונקבע משקלם היבש.

תוצאות המדידות הראו שהצמחים המורכבים היו גדולים יותר מצמחי הזן הרוכב והיו דומים בגודלם לצמחי הכנה. ניתוח יחסי נוף-שורש של הצמחים הצביע על כך שבצמחים מכל הטיפוסים נשמרו אותם יחסים אלומטריים בין הנוף לשורש. המסקנה היא שהגידול הרב של הצמחים המורכבים, בהשוואה לצמחי הרוכב, מקורו בהשפעה של מערכת השורשים שלהם, שהיא זאת של הזן המשמש ככנה. לא התברר עדיין אם השפעה זאת של מערכת השורשים על גידול הנוף היא תוצאה של הפרשת הורמונים או של אספקת מים או מינרלי הזנה.

חוקרים: ימית ברלב, נטע דמארי, בנישה פוקלה, יובל ספיר

שונות בצבע היא תכונה אבולוציונית חשובה. ריבוי צבעים בתוך מין אחד היא תכונה נפוצה פחות, והתהליך האבולוציוני המוביל לכך לרוב לא ידוע. המחקר מתרכז בכלנית מצויה, אשר לה מגוון צבעים רחב גם בתוך אוכלוסיות וגם בין אוכלוסיות. מגוון הצבעים מתרחש לאורך גרדיינט יובש, כאשר כלניות צבעוניות גדלות בצפון הארץ (באזור מרובה גשמים) לעומת הדרום (היבש) בו גדלות רק כלניות אדומות. 

השערת המחקר היא כי השונות בצבע קשורה להתאמה למצבי עקה, ומאפשרת לכלניות האדומות לצמוח גם באזורים הצחיחים. על מנת לבדוק אם לכלניות אדומות יש יתרון באזורים הצחיחים, קיימנו בגן הבוטני ניסוי נביטה של כלניות. זרעים נאספו מחמש אוכלוסיות גדולות בישראל: מערב הנגב, עדולם, מגידו ביריה וכחל. הכלניות נשתלו בשני משטרי השקיה: לח (השקיה פעם ביום, 5 דקות) ויבש (השקיה פעם בשבוע, 5 דקות). הכלניות נשמרו תחת בקרת אקלים של 22 מעלות צלזיוס, ועקבנו אחר הנביטה. 

במחקר נרצף את הטרנסקיפטומים של כלניות אדומות ולא-אדומות, שגדלו במשטרי השקיה שונים. 

עלי כלניות במשטר השקיה. צילום: החוקרים

בדיקת נביטת כלניות. צילום: החוקרים

חוקרת: מרב לבל-וין

מנחים: יוני בלמקר, יובל ספיר

האיום הגדול ביותר כיום למגוון המינים בטבע, הוא ניצול קרקעות לשימושים אנושיים. מאמצים לשימור מינים בפני הכחדה מתבצעים אין-סיטו (בשטחים טבעיים) ואקס-סיטו (בגנים בוטניים ואוספי זרעים). השבה לטבע של מינים נדירים היא שילוב של שתי הגישות הללו, והצלחתה תלויה בהכרת הנישה האקולוגית של כל אחד מהצמחים. במחקר זה נבדקת הצלחת ההשבה לטבע של מינים נדירים בסכנת הכחדה בישראל. על מנת לייצר מאגר זרעים להפצה בטבע, ועל מנת להשוות את הצלחת התבססות הצמח בטבע - החוקרת מגדלת את הצמחים בגן הבוטני ומשווה את הצלחת הנביטה של מינים נדירים למינים נפוצים קרובים להם. 

בקית יזרעאל בחממה, צילמה: מרב לבל