פירות: סיפור פשוט? אולי דווקא מורכב או מקובץ

 

מדוע מניבים הצמחים פירות?

 

הפרי הוא (בדרך-כלל) המבנה בצמח שמכיל זרעים, המהווים את דור ההמשך של הצמח ומאפשרים את התרבותו. בחלק מהצמחים הפרי מכיל זרע בודד (אבוקדו), בעוד שבאחרים הפרי מכיל מספר זרעים (אגס).

תפקידיו של הפרי כוללים הגנה על הזרעים שבתוכו על מנת שיופצו וינבטו אך גם עיכוב נביטה, כך שתתרחש רק בתנאים המתאימים לצמח.

לצמחים שונים יש פרי בעל מרקם וצורה אופייניים, המותאמים לדרכי ההפצה שלהם ומסייעים להפצת הזרעים בדרכים שונות.

הפצה זרעים באמצעות רוח, ציפה על פני מים ואמצעי הפצה עצמית של הצמח (באמצעות מנגנונים בליסטיים, למשל) שכיחים בצמחים רבים.

בפירות הנאכלים על ידי בעלי חיים, צורתו, גודלו וצבעיו של הפרי מהווים פרסומת למשיכת בעלי חיים שיסייעו בהפצת הזרעים למרחק מהסביבה המקורית של צמח האם, כך שיגיעו למקום נוח לנביטה.

הפירות עוברים דרך מערכת העיכול שלהם ומופרשים החוצה בסביבת גידול חדשה.

פירות אחרים מועברים על ידי בעלי החיים למקומות בהם יאגרו לצורך צריכה בשלב מאוחר יותר וחלקם ישכחו בנקודת האגירה או יפלו בדרך אליה ויצליחו לנבוט ולצמוח.

 

 

אבוקדו אמריקני, Perasea americana. צילום: משמאל: משה פרי. מימין: ימית מרום

 

 

מהו פרי? ומהו ירק?

 

על פי ההגדרה הבּוֹטָנִית, פרי הוא בדרך-כלל תוצר ההפריה בצמחים בעלי פרחים, והוא מתפתח מאיבר הרבייה הנקבי של הפרח – השחלה.

תהליך ההפריה משרה מגוון שינויים במבנה הפרח: עמוד העלי והצלקת כמשים, עלי הכותרת נופלים ועלי הגביע נושרים או עוברים שינויים מבניים; השחלה גדלה והביציות מתפתחות לזרעים, שכל אחד מהם מכיל עובר.

כשאנחנו חושבים על פירות, על פי רוב עולים בדעתנו אותם פירות שאנו נוהגים לאכול, פירות עסיסיים כמו תפוח ואפרסק. אולם, גם מלפפון, עגבנייה ופִּלְפֶּלֶת הם פירות מבחינה בוטנית, גם אם נהוג לכנות אותם "ירקות".

יָרָק הוא מונח קולינרי בלבד, שעשוי להתייחס לחלקים אכילים אחרים של הצמח: עלים, שורשים, נבטים וכו', שאינם מכילים זרעים.

בטטה, לדוגמה, היא ירק משום שחלק הצמח שאנו אוכלים הוא  שורש מעובה (כלומר, לא מתפתח משחלת פרח). חסה נחשבת לירק, משום שאנו צורכים את העלים.

 

 

פשוט, מקובץ או מורכב – כולם פירות

 

את הפירות אפשר לחלק ל-3 קטגוריות עיקריות:

פרי פשוט: פרי שהתפתח משחלה של פרח אחד (לימון, אפונה וחרדל).

פרי מקובץ: פרח אחד המניב מספר פירות. המינוח הבוטני: פרי הנוצר ממספר רב של עלי שחלה מפורדים בפרח אחד (נורית, פטל ותות שדה).

פרי מורכב (קיבוצי): מספר פרחים יחדיו יוצרים פרי אחד. המינוח הבוטני: פרי אחד הנוצר משחלות של פרחים אחדים, היושבים על בסיס משותף. למשל: פיקוס התאנה, Ficus carica.

לכל מיני הפיקוסים תפרחת ייחודית הקרויה "פגה". הפגה מורכבת מבסיס התִפְרַחַת שהתקמר כלפי פנים, ובתוכו נמצאים מספר רב של פרחים נקביים וזכריים זעירים. הפגה כולה מתפתחת ל"פרי עסיסי".

 

 

פרי מורכב: מימין, למעלה: פיקוס אוזני, Ficus auriculata, פגה. צילום: רועי קן-תור, מימין למטה: פיקוס אוזני, צילום: גברי שיאון; משמאל: פיקוס בת-שקמה (שקמה אפריקאית), Ficus palmata. גזע עם פירות. צילום: מימי רון.

 

 

האננס, Ananas comosus, גם הוא פרי מורכב, והוא תוצר של הפריית תפרחת של פרחים, אסופה של פירות קטנים רבים, הצמודים בצפיפות מרובה.

קליפתו הקשיחה של האננס השלם מורכבת מבליטות דוקרניות בעלות מבנה משושה. 

מקורו של כל משושה בפרח אחד על גבי התפרחת, והוא מהווה יחידת פרי אחת בתוך ה"פרי" הקיבוצי השלם המוכר לנו כאננס.

 

 

פרי מורכב. אננס, Ananas comosus. צילום: משה פרי

 

 

פירות בשרניים ופירות יבשים

 

המינוח הבוטני מבחין גם בין שתי קבוצות עיקריות של פירות, על פי תכולת המים שבהם: פירות בשרניים ופירות יבשים.

הפירות הבשרניים הם בדרך כלל בעלי צבעים בולטים, המושכים בעלי חיים. פירות יבשים, לעומת זאת, מתייבשים עד שלב ההבשלה, ובדרך כלל אינם בעלי צבעים בולטים.

את הפירות הבשרניים נוהגים לחלק לעֲנָבָה ולבית-גלעין. ההבדל ביניהם הוא ברמת הקושי של השכבה העוטפת את הזרע:

עֲנָבָה היא פרי בשרני או עסיסי, בדרך כלל רב זרעים. השכבה העוטפת את הזרע היא דקה ולא קשיחה (עגבנייה וענבים).

בית גלעין דומה לענבה, אלא שהמעטה העוטף את הזרע קשה, ובתוכו טמון זרע יחיד. מסביב לגלעין נמצאת ציפת הפרי והקליפה החיצונית (אפרסק, שזיף, שקד, מנגו וזית).

 

פירות בשרניים, בית גלעין. מימין: זית אירופי,Olea europaea; משמאל: מנגו הודי, Mangifera indica. צילום: גברי שיאון

 

 

לקוקוס בית גלעין ייחודי, בו הגלעין מכיל זרע עם רקמת מזון (אֶנְדּוֹסְפֶּרְם) נוזלית (חלב הקוקוס) או מוצקה (החלק הלבן הנאכל), אליה צמוד עובר זעיר.

הקליפה החומה היא קליפת הזרע, ומסביבה - המֶזוֹקַרְפּ הירוק (ציפת הפרי) וסביבו קליפת הפרי.

 

פרי בשרני, בית גלעין. דקל קוקוס, Syagrus romanzoffiana.

 

הפירות היבשים כוללים מספר סוגי פירות, הנבדלים זה מזה באופי התפתחות הפרי מעלה שחלה יחיד לעומת מספר עלי שחלה, משחלה תחתית לעומת שחלה עילית ובמבנה הפרי.

מפאת מורכבות ההגדרות של הקבוצות השונות נזכיר אותם כאן ללא פירוט נוסף: מַפּוּחית, תַרְמיל-קטנית, קָציץ, הֶלְקֵט, אֱגוֹזִית, שַׂקיק, זֵרָעוֹן, אֶגוֹז, גרגיר, כַּנְפית, מַפְרֶדֶת ותַּרְמִילוֹן.

 

פרי יבש. תורמוס ההרים, Lupinus pilosus. מצד ימין: תרמיל; מצד שמאל: פרח.

 

פרי יבש. טופח נאה, Lathyrus marmoratus. מימין: תרמיל; משמאל: פרח. צילום: גברי שיאון

 

פרי יבש: מימין: פרסת דלת-תרמילים, Hippocrepis unisiliquosa; משמאל: פרסה רבת-תרמילים, Hippocrepis multisiliquosa. צילום: יעל אורגד.

 

 

לא כל הפירות הם "פירות אמיתיים"

 

ההגדרה הבוטנית לפרי אמיתי היא פרי שנוצר משחלת הפרח בלבד. תרמילי אפון וקטניות אחרות, פרי הפָּרָג והעגבנייה הם פירות אמיתיים.

בפרי מדומה, לעומת זאת, שותפים במבנה הפרי גם אברים נוספים כמו עלי עטיף, מצעית הפרח ועוד, ולא עלי השחלה בלבד.

תפוח עץ (וצמחים נוספים ממשפחת הורדיים, Rosaceae) הוא פרי מדומה. השחלה בתפוח היא שחלה תחתית, השקועה בחלק הבסיסי של הפרח (גבעול הפרח). פרי התפוח מורכב מהשחלה, אך גם מחלקים מגבעול הפרח שעובר גם הוא שינוי והופך לעסיסי.

גם חלקים אחרים מהפרח עשויים להיות שותפים בבניית הפרי.

החלק האדום, העסיסי, של תות השדה הוא למעשה חלק הצמח שנקרא מצעית, המצע שעליו גדלים פרחי התות.

זהו הקצה המורחב של עוקץ הפרח (הגבעול שבקצהו הפרח), שממנו יוצאים כל אבריו.

הפירות האמיתיים הם הבליטות החומות או הירוקות הקטנות שעל גבי החלק החיצוני האדום והם מכונים בלשון הבוטנית אגוזיות (= פירות חד-זרעיים יבשים). 

כל פרי (אגוזית) הוא למעשה אחת מהשחלות של הפרח, עם זרע בתוכו.

בניגוד לפירות אחרים, בהם הזרעים גורמים לתפיחה של השחלה על ידי הפרשת הורמונים צמחיים (אוקסין, למשל), בתות שדה הזרעים גורמים להתנפחות המצעית, ולא השחלה.

 

 

אגוז קשה לפיצוח

 

ראוי להבהיר גם המינוח הבוטני המתייחס לאגוזים.

אגוז הוא פרי יבש, בעל זרע יחיד המתפתח משחלה בעלת יותר משני עלי־שחלה, שרק אחד מהם מתפתח. קליפתו החיצונית של האגוז הופכת קשה מאוד בבשלות, ואינה נפתחת באופן טבעי לשחרור הזרע הנמצא בתוכה.

אגוז לוז (פירות של הסוג Corylus) ואגוז מלך (Juglans regia) הם אכן אגוזים.

לעומת זאת, השקדים שאנו אוכלים הם הזרע שנמצא בתוך בית גלעין שהוא פרי השקד המצוי, Amygdalus communis.

אגוזי אדמה, או בשמם המוכר "בוטנים", הם הזרעים הנאכלים של Arachis hypogaea, צמח ממשפחת הקטניות.

תהליך התפתחות פרי הבוטנים הוא מעניין: פרחי הבוטנים גדלים במקבצים, קרוב לפני הקרקע. לאחר ההפריה, בסיס השחלה של הפרח מתארך ודוחף את הפרי למטה, לתוך האדמה. שם מתפתחים הזרעים בתוך תרמיל (הפרי היבש) עד להבשלה, ומכאן שם הצמח.

 

שקד מצוי, Amygdalus communis. מימין: פירות; משמאל: פריחה. צילום: גברי שיאון, ימית מרום

 

בטבע, לכל כלל יש יוצא מן הכלל: פירות ללא זרעים

 

בהגדרה הבּוֹטָנִית שפתחנו בה ציינו שהפרי הוא בדרך-כלל תוצר ההפריה בצמחים בעלי פרחים.

זאת משום שבמספר מקרים, נוצרים פירות באופן טבעי ללא הפריה, בתהליך שמכונה פרתנוקרפיה (רביית בתולים). בתהליך זה מתפתח פרי ללא זרעים מפותחים.

בזנים מסוימים של פירות אננס, בננה, מלפפון, ענבים, תפוזים, ענבים ואפרסמונים מתרחש תהליך הפרתנוקרפיה באופן טבעי.

במינים אחרים (אבטיח ועגבנייה) ניתן להשרותה באמצעים מלאכותיים. בחלק מהצמחים הדבר מתאפשר באמצעות האבקה מלאכותית על ידי אבקה שאיננה חיונית או כזאת שעברה שינוי מכוון, כמו גם באמצעות טיפולים הורמונליים (באוקסין, למשל).

פירות פרתנוקרפיים אינם מסוגלים להתרבות באופן עצמאי.

 

 

ולקינוח, הידעת ש...?

 

שוקולד צומח על עצים. בערך. 

ליתר דיוק, פרי הקקאו הוא תרמיל בעל דפנות עבים, המכיל זרעים גדולים רבים, עטופים בציפה מתוקה. הזרעים עוברים התססה וייבוש, ולאחר מכן נטחנים לכדי אבקת קקאו, המשמשת להכנת שוקולד.

גם בתי הגלעין של צמח הקפה, מכילים "פּוֹלִים", שהם למעשה הזרעים המשמשים להכנת המשקה הפופולארי, לאחר שהם עוברים תהליכי עיבוד שונים.

 

 

קפה ערבי, Coffea arabica. מימין: פירות; משמאל: פריחה. צילום: משה פרי