צבע טרי: צמחים מהם מופקים צבעים

בסביבת החיים המודרנית, כשאנו מוקפים בצבעים סינתטיים מגוונים, זולים ושאינם דוהים בקלות, קשה לדמיין זמנים שבהם צבע באיכות גבוהה היה משאב רב ערך בדומה למתכות יקרות כמו זהב וכסף. במהלך תקופת האימפריה הרומית רק מלכים וכוהנים הורשו ללבוש בדים שנצבעו בסגול, בעוד שבמהלך ימי־הביניים בדים בצבע שני היו שמורים באופן בלעדי לנמנים על הממסד הדתי. מקורות לצבעים היו חשובים דיים כדי לשמש כשמות לארצות חדשות שהתגלו בעולם החדש. כך למשל, מדינת ברזיל נקראת למעשה על שם "עץ הברזיל", Paubrasilia echinata, עץ אנדמי למדינה, ששמו ניתן לו על ידי מגלי ארצות פורטוגזים. Pau = עץ, Brasil - מהמילה Brasa = גחלת, רמז לצבע האדמדם של גזע העץ. הפורטוגזים ראו את הדימיון בין עץ זה למינים דומים מהודו־אסיה מהם היה נהוג להפיק באותה תקופה צבע אדום עבור מסחר באירופה. המסחר הענף שהתפתח בעקבות הגילוי של העץ, הוביל את מגלי הארצות הפורטוגזים לכנות את הארץ (שבעבר נקראה ‘Terra de Vera Cruz’) בשם  "Terra do Brasil", או בקיצור "ברזיל".

במהלך המאה העשרים נדחק הצידה השימוש בצבעים הטבעיים ממקור צמחי בשימוש בצבעים סינתטיים. אולם, לאחרונה חלה עלייה בהתעניינות בהפקת צבעים טבעיים כחלק מהעלייה במודעות לסיכונים אפשרים בתהליך ההפקה של צבעים סינתטיים, הכרוך בשימוש בחומרים מתעשיית הנפט ובתגובות כימיות שעלולות לגרום לזיהום סביבתי ולבעיות בריאותיות. השימוש בצבעים טבעיים נחשב לידידותי לסביבה בשל ניצול משאבי טבע מתחדשים, בשל היותם מתכלים ומשום שתהליך ההפקה עשוי להיות כרוך בשימוש בחומרים פחות מזהמים או מסוכנים לבריאות. אף על פי כן, לשימוש בצבעים טבעיים מגבלות בדמות כמות הצבעים הניתנת להפקה, זמינות הצמחים באזורים השונים, תנאי הגידול שעשויים להיות יקרים, יציבות הצבעים ומורכבות תהליך הצביעה וההפקה של הצבעים. לפיכך, צבעים טבעיים לא יוכלו להחליף לגמרי את השימוש בצבעים הסינתטיים, אולם נראה שיש להם ביקוש וקהל יעד צרכני. על פי דו"ח שפורסם ב-2019, שוק הצבעים הטבעיים העולמי עמד על 12% בשנת 2018, והוא צפוי להיות גבוה יותר במהלך 2026-2020.

צבעי הקשת: צבעים שונים – שימושים מגוונים

את הצבע הכחול והסגול נהגו להפיק בעיקר מאינדיקן (Indican), תרכובת אורגנית מסיסה במים, המצויה (בין השאר) בצמחים מהסוג Indigofera. צבעים אדומים הופקו בעיקר מנגזרות של אנתרוקינונים (Anthroquinone). צבעים צהובים הופקו מנגזרות של פלבנואידים (flavonoids) וקארוטנואידים (Carotenoids). גם לבטלאינים (Betalains) ואנתוציאנינים (Anthocyanins) תפקיד חשוב ביצירת חומרי צבע מהצומח. לא ניתן להפיק ישירות את כל הגוונים הרצויים ממקור טבעי. אולם, ניתן להרחיב באופן משמעותי את משרעת הגוונים באמצעות צביעת יתר על ידי רכיבים בעלי גוון כחול, אדום וצהוב. צבעים ירוקים, למשל, אפשר להשיג באמצעות שימוש בכחול וצהוב. ניתן ליצור באופן דומה גם גוונים עדינים יותר.

כחול עמוק

שיחי נִיל מַכְסִיף, Indigofera coerulea (משפחת הקטניות), צעירים שנשתלו לפני מספר חודשים בחממת הצמחים בשימוש האדם פורחים כעת. הפרחים הקטנים אדמדמים. הפירות, לכשיתפתחו, הם תרמילים קטנים ולעיתים משונצים. עונת הפריחה של הניל המכסיף בבית גידולו הטבעי בארץ היא בחודשים פברואר-מרץ, אבל בתנאי החממה בגן הבוטני מתאפשרת תקופת פריחה ארוכה יותר.

שמו העברי מתייחס לשערות על גבי הצמח, המקנות לו גָּוֶן כסוף. שמו המדעי מתייחס לצבע האִינְדִּיגוֹ (פיגמנט בצבע כחול כהה), שמקורו בצמחים מהסוג Indigofera, עליה נמנה הניל המכסיף, שהתגלו ב-Indus Valley בהודו כבר לפני כ-5000 שנה. הגבעולים והעלים של ניל מכסיף (ושל ניל הצַּבָּעִים, Indigofera tinctoria -המקור הראשי להפקת הצבע ממקור צמחי), שימשו במהלך מאות שנים בתרבויות שונות כמקור להפקת צבע עבור מוצרי טקסטיל. הגוון הייחודי הופק באמצעות תהליכי השרייה, תסיסה וחמצון. לצבע הכחול העמוק המופק מניל מכסיף עמידות גבוהה לאור ויכולת לייצר גוונים שונים כשהוא מעורבב עם צבעים טבעיים אחרים, ומכאן השימוש הנרחב שנעשה בו בעבר. לעומת זאת, הפיגמנטים ממשפחת האנתוציאנינים, שמופקים מצמחים בעלי פרחים או פירות כחולים (כמו פרחי תורמוס, מרגנית השדה ואחרים, או אוכמניות מסוימות) בדרך כלל מתפרקים במהירות, במיוחד כשהם שרויים בתמיסה חומצית, והצבע הכחול משתנה או דוהה.

ההיסטוריה של הפקת האינדיגו מאפשרת להציג את חשיבות הצבעים הטבעיים כמוצרי צריכה במסחר העולמי. הפורטוגזים והיוונים היו הראשונים לייבא את הצבע מהודו לאירופה והם החזיקו במונפול למסחר בו עד שהבריטים גילו בו עניין והפכו את גידול הצמח והמסחר בצבע לענף מרכזי בכלכלתם. פירוש השם היווני לצבע הוא "צבע הודי" (Indian dye), מינוח שהותאם על ידי הפורטוגזים ללטינית כ-Indicum והפך בפורטוגזית לאינדיגו המוכר כיום. הערבים כינו את הצבע “a-nil”, שמשמעו "הכחול". בפרו התגלו בדים צבועים בכחול, שתוארכו ללפני כ-6000 שנה (4000 לפנה"ס). הצבע היה מוכר גם לתרבויות עתיקות במסופוטמיה, מצרים, איראן, וכן למספר מדינות במערב אפריקה. עם זאת, הודו היתה המקור המרכז העיקרי המוקדם ביותר לייצור ולעיבוד הצבע במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20. לגידולי אינדיגו בהודו בתקופה בה נשלטה על ידי בריטניה היתה השפעה רבה על ההתפתחויות הפוליטיות בהודו ועל ההיסטוריה העולמית. תנאי הניצול הקשים של החקלאים ההודים במשקי האינדיגן שבשליטת חברת מזרח-הודו הבריטית (British East India Company) גרמו לפריצה של מרד בלתי אלים ב-1857, שכונה Nīl Vidroha (התקוממות הניל) והביא להטבת התנאים של החקלאים. מאוחר יותר נתן המרד השראה להתקוממות הבלתי אלימה שהנהיג מהטמה גנדי ב-1917.

בשנת 1882 הכימאי אדולף פון־באייר ייצר אינדיגו באופן סינתטי, וזכה על הישג זה בפרס נובל בכימיה בשנת 1905. הביקוש לצבע האינדיגו הטבעי פחת בצורה משמעותית בשל היכולת לייצר כמויות מסחריות של הצבע בתהליך כימי זול משמעותית, שאינו מצריך הקצאת שטחים לגידול הצמחים, ניצול משאבי מים, התמודדות עם מזיקים וכד'. עם זאת, צמחי ניל מכסיף וצמחים אחרים מהם מפיקים אינדיגו, עדיין מגודלים ברחבי העולם לצורכי צביעה מסורתית (בהודו, למשל, שבה גדלים עשרות מינים מהסוג Indigofera), בעיקר בשל הביקוש הגובר לביגוד אורגני ולצבעים טבעיים.

בארץ הצמח נדיר מאוד ונתון בסכנת הכחדה (מין אדום), והוא גדל בעיקר בנאות־מדבר סביב ים־המלח. תפוצתו העולמית כוללת אזורים טרופיים באסיה ובאפריקה, בעיקר במזרח אפריקה.

ניל מכסיף, Indigofera coerulea. פריחה. צילום: גברי שיאון

כחול סלק

ב-2020 הצליחו חוקרים להפיק צבע כחול מסלק תרבותי, Beta vulgaris, שמוכר דווקא בשל צבעו האדום. בסלק אפשר למצוא פיגמנטים ממשפחה הבטלאינים (betalains), שצבעם צהוב, כתום או אדום. נמצא שבעזרת הידרוליזה, שמשנה את המבנה המולקולרי של הפיגמנט, אפשר להפוך את צבעו לכחול. הצבע הכחול הסינתטי אינו רעיל, נשאר יציב גם בממסים אורגניים וגם בחומצה, ומאפשר לצבוע בדי כותנה ומשי, שיער אדם וגם מזון. הצבע המופק מהסלק זכה לכינוי BeetBlue ("כחול־סלק").

צמחים שונים מכילים פיגמנטים (צבענים), שמחזירים את האור באורכי גל שנראים לעינינו כצבעים. חומרים אלה מעניקים לצמחים את צבעם, הניכר בעיקר במהלך הפריחה והשלכת, אבל עשויים להימצא גם בחלקי הצמח האחרים: חלקי פרח, חלקי פרי, קליפות עץ, שורשים, ענפים ואף בשרפים שעצים מסוימים מפרישים.

בני האדם למדו לנצל פיגמנטים אלה להגברת האסתטיקה של מוצרים שונים. גם אם טיב התהליכים הכימיים המדויקים ושמות החומרים המעורבים בתהליך הפקת הצבעים לא היו מוכרים בעבר הרחוק, הרי שהשימוש בצבעים טבעיים ממקור צמחי היה מקובל מימי קדם במגוון תרבויות ברחבי העולם לצביעת טקסטיל, מוצרי עור, חפצי זכוכית ואומנות, חלקי גוף (קוסמטיקה), כצבעי מאכל ולעיתים אף ייחסו להם תכונות מאגיות ותרבותיות שונות.

אדום

כופר לבן, Lawsonia inermis, הוא שיח שפריחתו לבנה ופירותיו עגולים וקטנים. צמח זה מוכר יותר בשם "חינה", שכן מעליו המיובשים והטחונים מפיקים חומר צבע המשמש לצביעת השיער והעור הנקרא לאוסון (Lawsone). חומר זה נקשר לקרטין הנמצא בעור, בשיער ובציפורניים וצובע אותם בגווני חום-אדמדם ועד אדום. החומר משמש לעיתים גם לצביעת צמר, משי ועור מעובד. הצבע נמצא בשימוש מאז ימי מצרים העתיקה, לפני כ־6000 שנים, ועד לימינו, והוא בעל חשיבות הן בטקסים דתיים וחתונות מסורתיות, והן בתעשיית הקוסמטיקה המודרנית.

הכופר גדל בגן בחממת הצמחים בשימוש האדם ובערוגה הסמוכה לבניין המשרדים.

כופר לבן, Lawsonia inermis. פריחה ופירות. צילום: למעלה: גברי שיאון; למטה: נוגן צברי

צמח נוסף המשמש למטרות דומות הוא אַלְקַנַּת הַצַּבָּעִים, Alkanna tinctoria. במקרה זה, מקור שם הסוג בלטינית ובעברית מהשפה הערבית, והוא שיבוש של המילה "אל־חינה". לקליפת שורשי הצמח גוון אדום, המתמוסס בשמן או בכוהל ושימש בעבר, ובאזורים מסוימים משמש עד ימינו, ליצור מוצרי קוסמטיקה המיועדים לצביעת הפנים והגוף, לצביעת לכה המיועדת למוצרי עץ וכן לצביעת מוצרי מזון כצבע מאכל.

הצמח גדל במישור החוף בקרקעות חמרה וחול מיוצב, וניתן לראותו בחלקת הכורכר בגן הבוטני.

אַלְקַנַּת הַצַּבָּעִים, Alkanna tinctoria. צילום: למעלה: גברי שיאון; למטה: יובל ספיר

פּוּאַת הַצַּבָּעִים, Rubia tinctorum, היתה מקור חשוב לצבע אדום, שהופק משורשי הצמח. מקורה בהודו, אבל בתקופה בה היתה דרישה גבוהה לצמח, הוא גודל באופן נרחב באירופה ובמזרח התיכון, והפך לפליט תרבות במערב־אירופה. הצבע שימש לצביעת בדי צמר, כותנה ומשי. קיימות עדויות לשימוש בצבע שהתקבל מצמח זה בהודו כבר מהאלף השלישי לפנה"ס ובישראל מהאלף הראשון לפנה"ס. הצבע האדום מתקבל מתגובה של מיצוי מהשורשים עם תמיסה בסיסית כגון אשלגן או אמוניה. יתרונה ביכולת להפיק מגוון גוונים של וורוד, שחור, סגול ואדום, תוך שימוש בחומרים מקבעי צבע שונים. פואת הצבעים נפוצה בדרום־מזרח אירופה, דרום ומערב־אסיה וצפון־אפריקה.

פואת הצבעים נדירה בהרי יהודה, בעמק בית־שאן, בגולן ובשאר חלקי עבר־הירדן ונמצאת בסכנת הכחדה בישראל (מין אדום). מצויה בגן בעיקר ליד משתלת צמחי ישראל.

פּוּאַת הַצַּבָּעִים, Rubia tinctorum. צילום: רינה בן יעקב

צהוב

מעלי סֶנֶא מִדְבָּרִי (כסיה מדברית),  Senna italica, מפיקים חומר הנקרא "חינה טבעית" או "חינה בלונדינית", המקנה לשיער ברק וצביעה בגוון צהבהב.

הצמח גדל בארץ בערוצים גדולים בערבה ובאזור אילת, וניתן לראותו בגן בערוגת צמחי המדבר החם. תפוצתו העולמית משתרעת בצפון־מזרח אפריקה, ובארץ הוא נמצא בקצה גבול תפוצתו.

סֶנֶא מִדְבָּרִי (כסיה מדברית), Senna italica. פריחה ופירות. צילום: משה פרי

קַחְוַן הַצַּבָּעִים, Anthemis tinctoria, הוא עשבוני רב־שנתי ממשפחת המורכבים. כינויו העממי באנגלית מרמז על שימושיו: Yellow Chamomile ו-Dyers' Chamomile. הצמח שימש מאז תקופת האשורים להפקת צבע צהוב עז, הודות לקרוטנואידים הנמצאים בפרחים. אפשר להפיק צבעים שונים בהתאם לחומר מקבע הצבע בו נעשה שימוש: צהוב טהור יתקבל בשימוש עם אשלגן, כתום עם נחושת, וחום עם ברזל.  

בפפירוס Graecus Hoolmiensis, המתוארך למאה ה־13 או ה־14 לספירה, תיאורים המצביעים על השימוש בצמח יחד עם חומרים אחרים לצביעת צמר בצבע דמוי זהב. בשימוש מסורתי, המתכונים הסטנדרטיים כללו תהליך פשוט של השריית הפרחים במים, טבילה וייבוש הצמר. קחוון הצבעים היה מוכר גם במצרים העתיקה - שמן המופק מהצמח שימש, ככל הנראה, במהלך חניטת גופת פרעה רעמסס השני, ומוצרים מפרח הקחוון נמצאו בקבר של תות־אנח־אמון. הקחוון, על מיניו השונים, היה מוכר גם בפרובינציות השונות של האימפריה הרומית והוא אף מוזכר במיתולוגיות נורדיות ודרום־אמריקניות. בצרפת גידלו את הקחוון לצורכי צביעה מאז 1860, ובגרמניה ואוסטרליה חודש השימוש בצמח בתחילת המאה ה־20 לצורך צביעת בדים באמצעות צבעים ממקור טבעי.

 קחוון הצבעים גדל בישראל בהרי הצפון והמרכז. תפוצתו העולמית משתרעת בארצות שסביב הים־התיכון. בגן אפשר למצוא אותו במסלעה שבחורש.

קַחְוַן הַצַּבָּעִים, Anthemis tinctoria.

הגן הבוטני הוא בית למגוון צמחים נוספים ששימשו בעבר להפקת צבעים. חלקם גדלים בחממת הצמחים בשימוש האדם, וחלקם צומחים באוספים השונים שבגן, משום שהם מהווים חלק מהצמחייה המקומית של ישראל או שהובאו הנה מרחבי העולם. אתם מוזמנים לבקר בגן ולהתרשם מעושר הצבעים, המינים והפרחים השונים במהלך השנה.