משפחה: פילודקטיליים
משפחה של לטאות החיות ברחבי העולם החדש, אירופה, צפון אפריקה והמזרח התיכון במגוון בתי גידול. הסוגים במשפחה זו סווגו בעבר במשפחת השממיתיים, אולם בעקבות בדיקות גנטיות הוגדרו כמשפחה נפרדת.
מניפנית גלילית
Ptyodactylus puiseuxi
המניפנית הגלילית דומה למניפנית המצויה, אך צבעה היסודי כהה, אפור או שחור, ועליו זרועים כתמים לבנים קטנים, הבולטים יותר אצל הזכר. אורכה עד 15 ס"מ, זנבה ארוך מעט מן הראש והגוף. הזכר גדול מעט מהנקבה. הגוף קצר ועבה, הראש מגושם, הגפיים קצרות ועבות.
תפוצתה של המניפנית הגלילית מוגבלת ללבנון, סוריה, ישראל וצפון ירדן. בארץ היא נמצאת בגליל, בצפון בקעת הירדן ובגולן.
פעילה בעיקר ביום, אפילו בתקופת הקיץ. מתחממת או משחרת לטרף על סלעים. חיה לרוב קבוצות, הכוללות לעיתים עד 12 פרטים. ניזונה בחרקים ובפרוקי רגליים אחרים. מתגנבת לטרף באיטיות ותוקפת אותו ממרחק קצר.
אחד ממאפייני הסוג מניפנית, שהוא גם שנתן לה את שמו בעברית, הוא "מניפות" ההצמדה שבקצות אצבעותיה, המאפשרות לה להיצמד לקירות או לתקרה.
מניפנית אילתית, צילום: רועי טלבי
מניפנית אילתית
Ptyodactylus hasselquistii
המניפנית האילתית היא לטאה גדולה יחסית. אורכה כ-18 ס"מ, אורך זנבה כאורך הראש והגוף. הזכרים גדולים מהנקבות. צבע הגוף חום-אפור בהיר, ועל גבה, ראשה ורגליה כתמים כתומים. זנבה מאופין בטבעות כהות.
המניפנית האילתית אנדמית לצפון אפריקה ומערב אסיה, בארץ היא מצויה באזור אילת. זריזה מאוד, נשכנית ותוקפנית, ואינה מהססת לתקוף את בני מינה החודרים לטריטוריה שלה.
פעילת לילה וניזונה בחרקים ובפרוקי רגליים אחרים. במהלך הציד היא מנתרת למרחק רב, וכך לוכדת את טרפה.
במהלך הרבייה מתקשרים בני הזוג באמצעות השמעת קולות מלודיים, מעין "שירה". הטלת הביצים באביב, שתי ביצים בכל תטולה, לעיתים כמה תטולות בעונה. בעת ההטלה לוחצת הנקבה את הביצים למשטח הסלע שעליו היא מטילה אותן, ועקב כך הופכות למעין חצי כדור. הבקיעה לאחר חודשיים.
אחד ממאפייני הסוג מניפנית, שהוא גם שנתן לה את שמו בעברית, הוא "מניפות" ההצמדה שבקצות אצבעותיה, המאפשרות לה להיצמד לקירות או לתקרה.
מצב שימור: LC (לא בסיכון)
מניפנית מצויה, צילום: דוד דוד
מניפנית מצויה
Ptyodactylus guttatus
המניפנית המצויה היא לטאה שוכנת קרקע, החיה באזורי סלעים ומצוקים. צבעה חום-בהיר עם כתמים לבנים וחומים, המקנים לה יכולת הסוואה בסביבת המחיה שלה.
המניפנית המצויה נפוצה בכרמל, בגליל ובגולן, במישור החוף ובשפלה וכן בצפון הנגב, ביהודה ובשומרון. היא פעילה בשעות הערב המוקדמות וניזונה בחרקים ובפרוקי רגליים אחרים. בחורף היא פעילה גם בצהרי היום, שאז אפשר לראותה מתחממת על סלעים או משחרת לטרף. היא נעה בקלות על סלעים, ומסוגלת אף לקפץ ולדלג מסלע לסלע.
עונת הרבייה בסוף חודש מרץ. אז נצפית התנהגות טריטוריאלית ומתרחשים החיזור וההזדווגות. ההטלה בחודשים מאי-אוגוסט. בכל תטולה שתי ביצים עגלגלות, המוצמדות למצע על ידי הנקבה. עד ארבע תטולות לנקבה בעונה.
אחד ממאפייני הסוג מניפנית, שהוא גם שנתן לה את שמו בעברית, הוא "מניפות" ההצמדה שבקצות אצבעותיה, המאפשרות לה להיצמד לקירות או לתקרה.
מצב שימור: LC (לא בסיכון)
