משפחה: חומטיים
משפחת החומטיים היא הגדולה במשפחות שבתת-סדרת הלטאות ורבת סוגים ומינים. בני המשפחה מציגים קשת רחבה של צורות ושל אורחות חיים. הרגליים קצרות יחסית, וניכרת נטייה לניוון חלקי או מוחלט של הגפיים.
חומט פסים
Trachylepis vittata
חומט הפסים הוא בין הלטאות הנפוצות ביותר בארץ, והוא מאכלס מגוון רחב מאוד של בתי גידול, מצפון הנגב ועד האזורים הים-תיכוניים של צפון הארץ.
זהו חומט עבה יחסית, בעל רגליים מפותחות. את רוב זמנו הוא מבלה על הקרקע, ולעיתים גם מטפס על שיחים נמוכים. צבעו הבסיסי חום, ולפרטים רבים יש פסי אורך בהירים על הגב. מידת הפספוס משתנה בין פרטים שונים אפילו באותה אוכלוסייה, ולעיתים הפסים כמעט שאינם נראים. נקבות חומט הפסים משריצות ולדות חיים.
מצב שימור: LC (לא בסיכון)
חומט מנומר, צילום: עוז ריטנר
חומט מנומר
Eumeces schneideri
החומט המנומר הוא חומט גדול וצבעוני, המאופיין בפס צהוב או כתום בולט בצדי הגוף. זהו חומט זריז, בעל רגליים מפותחות. הוא מתרוצץ במהירות על הקרקע, גם בשעות חמות מאוד, וצד פרוקי רגליים וחולייתנים קטנים.
החומט המנומר נפוץ בכל הארץ. מוכרים שני תת-מינים שתפוצתם אינה חופפת: תת-המין הצפוני נפוץ בבתי גידול ים-תיכוניים, מבאר שבע צפונה, בעוד שתת-המין הדרומי נדיר ומאכלס בתי גידול מדבריים מבאר שבע דרומה עד אילת.
מצב שימור: LC (לא בסיכון)
חומט רפואי, צילום: אורן אוסטר
חומט רפואי
Scincus scincus
החומט הרפואי הוא מין של חומט שתפוצתו מוגבלת למדבריות של צפון אפריקה, סיני וישראל. בעבר נחשב בשרו המיובש והכתוש לאבקה כתרופה לתחלואים שונים, וזו הסיבה לשמו – רפואי.
החומט הרפואי מתייחד בהתאמתו לחיים בחולות. חרטומו משוטח ונראה כיתד רחבה. בעזרתו הוא מיטיב להתחפר בחול. הלסת העליונה חופה על הלסת התחתונה, וכך נמנעת חדירת חול לפה. קשקשים מגינים על פתח האוזן מפני חדירת חול. צבע הגוף צהבהב או חום בהיר, כצבע החול. הגחון בהיר. לבוגרים פסי רוחב כהים, המתבלטים על הרקע הבהיר. הרגליים מפותחות היטב, 5 אצבעות מצוידות בטפרים חדים. בצידי האצבעות קשקשים משוננים, המרחיבים את שטחן ומונעים שקיעה בחול. התנועה על פני החול ובתוך החול בתנועות "שחייה".
החומט הרפואי ניזון בחרקים ובפרוקי רגליים אחרים, שאותם הוא צד על פני החול ובתוכו. ניזון לעיתים גם מפרטי מזון צמחי.
מצב שימור: LC (לא בסיכון)
נחושית עינונית, צילום: עוז ריטנר
נחושית עינונית
Chalcides ocellatus
הנחושית עינונית היא לטאה החיה בכל חלקי הארץ, וכן ביוון, דרום איטליה, מלטה וצפון אפריקה. כשאר בני סוגה היא מותאמת לחיים מתחת לפני הקרקע, שם היא מבלה חלק ניכר מחייה. צבעה צהוב-נחושתי (ומכאן שם הסוג) או חום-ערמוני. על פני כל גופה זרועים כתמים דמויי "עיניים", ומכאן שם המין בעברית ובלטינית.
גופה גלילי ומאורך, אורכו עד 23 ס"מ, מחצית מזה אורך הזנב. הגפיים קצרות ומוצקות, בכל גף חמש אצבעות. תנועתה נחשונית בעיקרה, והיא נעה תוך פיתוח גופה הגמיש. היא ניזונה מחרקים ומשאר פרוקי רגליים קטנים, שאותם היא צדה בתוך הקרקע ועל פני הקרקע.
בקיץ משריצה הנקבה 10-5 ולדות חיים, הדומים לבוגרים בצורתם ובצבעיהם. הצעירים אינם זוכים לטיפול הורי ומתחילים מיד בפעילות עצמאית.
מצב שימור: LC (לא בסיכון)
נחושית נחשונית, צילום: עוז ריטנר
נחושית נחשונית
Chalcides guentheri
נחושית נחשונית היא לטאה חסרת רגליים. צבע גופה חום-זית או דמוי נחושת, ומכאן שם הסוג – נחושית. הנחושית אנדמית לאזור ישראל-לבנון, כלומר, זה המקום היחיד בעולם שבו היא חיה. בארץ אפשר למצוא אותה ממרכז הארץ וצפונה, בחורשים ובחורשות.
גופה של הנחושית מותאם להתחפרות באדמה. גופה גלילי וצר, ואורכו יכול להגיע ל-40 ס"מ. רגליה המנוונות, הנמצאות בצידי גופה, נראות כבליטות קטנטנות וחסרות אצבעות ואינן מסייעות לתנועה. הנחושית מתקדמת בתנועות פיתול נחשוניות של הגוף, המזכירות תנועת נחשים. זה המקור לשם המין – נחשונית. הלסת העליונה של הנחושית חופה על הלסת התחתונה, כנראה כהתאמה למניעת חדירת חול לפה בעת ההתחפרות.
הנחושית הנחשונית פעילה בשעות היום. היא משחרת לטרפה – חרקים ופרוקי רגליים אחרים – תוך כדי זחילה בין צמחים, כשצבע גופה מקנה לה הסוואה טובה.
הנקבה משריצה, כלומר, היא אינה מטילה את הביצים המופרות, אלא הן מתפתחות בבטנה עד שהעוברים מסיימים להתפתח. הצעירים בוקעים מן הביצים בתוך גוף האם ויוצאים החוצה בזחילה. הצעירים אינם זקוקים לטיפול הורי, והם עצמאיים מיד לאחר ההשרצה.
מצב שימור: VU (עתידו בסכנה)
נחושית חולות, צילום: עוז ריטנר
נחושית חולות
Sphenops sepsoides
נחושית החולות היא חומט ארוך ודק, בעל רגליים קצרות, החי בתוך חול או בקרקעות קלות. אורכה של נחושית החולות עד 20 ס"מ, אורך זנבה כמחצית מאורך גופה. לראשה צורת יתד, כהתאמה להתחפרות בחול. הלסת העליונה חופה על הלסת התחתונה, כהתאמה למניעת חדירת גרגרי חול לפה. העיניים קטנות ומפתחי האוזניים שקועים בחריצים ומכוסים קשקשים משוננים, למניעת חדירת חול לעור התוף.
צבע הגוף צהבהב-בהיר ובצידי הראש פסים שחורים, המסווים את העיניים. מבעד לעור החיצוני השקוף ניתן להבחין בקלות בלוחיות הגרם התת-עוריות, המאפיינות את משפחת החומטיים.
נחושית החולות מיטיבה להתחפר בחול במהירות רבה, ונעה בחול בתנועה נחשונית (ומכאן שם הסוג). היא פעילה בשעות הלילה, אז היא יוצאת אל פני החול ולוכדת את טרפה – חרקים ופרוקי רגליים קטנים אחרים.
מצב שימור: LC (לא בסיכון)
חומט רפואי, צילום: אורן אוסטר
חומט רפואי
Scincus scincus
החומט הרפואי הוא מין של חומט שתפוצתו מוגבלת למדבריות של צפון אפריקה, סיני וישראל. בעבר נחשב בשרו המיובש והכתוש לאבקה כתרופה לתחלואים שונים, וזו הסיבה לשמו – רפואי.
החומט הרפואי מתייחד בהתאמתו לחיים בחולות. חרטומו משוטח ונראה כיתד רחבה. בעזרתו הוא מיטיב להתחפר בחול. הלסת העליונה חופה על הלסת התחתונה, וכך נמנעת חדירת חול לפה. קשקשים מגינים על פתח האוזן מפני חדירת חול. צבע הגוף צהבהב או חום בהיר, כצבע החול. הגחון בהיר. לבוגרים פסי רוחב כהים, המתבלטים על הרקע הבהיר. הרגליים מפותחות היטב, 5 אצבעות מצוידות בטפרים חדים. בצידי האצבעות קשקשים משוננים, המרחיבים את שטחן ומונעים שקיעה בחול. התנועה על פני החול ובתוך החול בתנועות "שחייה".
החומט הרפואי ניזון בחרקים ובפרוקי רגליים אחרים, שאותם הוא צד על פני החול ובתוכו. ניזון לעיתים גם מפרטי מזון צמחי.
מצב שימור: LC (לא בסיכון)
