משפחה: לטאיים

לטאה ירוקה 

Lacerta media

הלטאה הירוקה היא לטאה גדולה ומרשימה, הניתנת לזיהוי בקלות באמצעות צבעה הירוק הבוהק, המעוטר בנקודות שחורות בבוגרים ובפסים שחורים בפרטים צעירים.
הלטאה הירוקה מיטיבה לטפס על עצים ושיחים, ובתי הגידול המועדפים עליהם הם מטעים, שולי שדות וחלקים פתוחים של החורש. בעבר היא הייתה נפוצה באזורי חורש ים-תיכוני רבים בארץ, אך כיום, בישראל, הולכות אוכלוסיותיה ומצטמצמות. הגורמים העיקריים לכך הם כנראה אובדן החורש הטבעי וטריפה על ידי חתולי בית וחתולי רחוב משוטטים. תפוצתה של הלטאה הירוקה בארץ כיום מוגבלת לכמה אוכלוסיות מבודדות בגליל וברמת הגולן.

מצב שימור: LC (לא בסיכון)

שנונית חולות, צילום: עוז ריטנר

שנונית חולות  

Acanthodactylus scutellatus

שנונית החולות היא לטאה הנפוצה באפריקה, באסיה ובאירופה. בישראל אפשר למצוא אותה במדבריות הנגב, בערבה ובים המלח. אורכה כ-22 סנטימטרים, כולל זנבה, הארוך והדק. גופה מוארך וגלילי וגפיה מפותחות. רגליה האחוריות ארוכות יותר מהקדמיות, אצבעותיהן ארוכות יותר והן בעלות שינון רב יותר. האצבעות הארוכות שבכף הרגל והקשקשים מרחיבים את שטח האצבעות ומונעים שקיעה בחול. מבנה מיוחד זה של כף הרגל מקנה לשנונית החולות התאמה ויתרון בתנועה מהירה בחולות. השינון שבצדי הרגליים הוא שהקנה לסוג זה את שמו – שנונית.

לשנונית החולות סימן היכר המייחד אותה משאר בני סוגה: מגיני הגחון שלה סדורים באלכסונים היוצאים ממרכז הגחון ונמשכים אחורה ולצדדים, לעומת המינים האחרים בסוגה אצלם מגיני הבטן מסודרים בשורות ישרות, שתי וערב.

שנונית החולות פעילה בשעות היום, ואפשר לראותה רצה על פני דיונות החול במישור החוף, כשהיא צדה חרקים קטנים, שמהם היא ניזונה. בימי הקיץ החמים היא מגבילה את פעילותה לשעות הבוקר המוקדמות. בלילות היא מסתתרת במחילה שהיא חופרת בחול.
 

החיזור וההזדווגות מתרחשים בסוף החורף. בכל הטלה מטילה השנונית שש עד שמונה ביצים בתוך גומה בקרקע לחה. הבקיעה לאחר כחודשיים-שלושה. אין טיפול בביצים או בצאצאים. הגעה לבגרות מינית בגיל שנה.

מצב שימור: LC (לא בסיכון)

לטאה זריזה, צילום: בר קאופמן

לטאה זריזה  

Phoenicolacerta laevis

הלטאה הזריזה היא אחת הלטאות השכיחות בארץ, וכשמה כן היא – זריזה מאוד!  אורכה עד 25 ס"מ, ומשקלה עד 12 גרם, כשהזכרים גדולים בדרך כלל מהנקבות. הבדל נוסף בין זכרים לנקבות הוא בסיס הזנב המעובדה של הזכרים וראש גדול ורחב בהשוואה לראש הנקבה. הגוף שלוח ודק, הזנב ארוך עד כפליים מאורך הגוף, הרגליים מפותחות היטב. סימן ההיכר הבולט הוא מגן צדע (מגן לחי) גדול ומבריק, הנמצא באמצע המרחק בין העין למפתח האוזן.

בארץ שוכנת הלטאה הזריזה ברוב חלקי החבל הים-תיכוני, ומאכלסת מקומות חיות מגוונים: סלעים, חורשים ואף חומות בתים ועצים, שעליהם היא מיטיבה לטפס.

ניזונה בעיקר בחרקים ובשאר חסרי חוליות קטנים. לעיתים גם בלטאות קטנות.

מצב שימור: LC (לא בסיכון)