משפחה: חרדוניים
משפחת החרדוניים הם משפחה של לטאות גדולה ומגוונת, שתפוצתה מוגבלת לעולם הישן בלבד. בני המשפחה ניכרים בראש רחב ומשולש, המכוסה קשקשים קטנים, ובגוף מגושם וחזק. רגליהם מפותחות והם מיטיבים לרוץ ולטפס.
חרדון מצוי
Stellagama stellio
החרדון המצוי הוא החרדון השכיח ביותר בארץ. ראשו רחב ומכוסה בקשקשים קטנים. גופו מגושם וחזק, זנבו חזק וניתק בקושי משאר הגוף. צבעו של החרדון משתנה במהלך היום ויש לו תפקיד בקליטת חום: בשעות הבוקר גופו כהה ולעת ערב הוא הולך ומתבהר.
במשך שעות היום אפשר לראותו ניצב בנקודות תצפית גבוהות בנחלתו, "מתחרדן" בשמש וסוקר את נחלתו. החרדונים הם טריטוריאליים, ולרוב חיות בנחלתו של זכר אחד כמה נקבות. החרדון הזכר מגן על נחלתו מפני זכרים אחרים ומאיים עליהם באמצעות קידות איום, נפנופי זנב, נגיחות ונשיכות. בעת מנוסה מאויביו הוא עובר לריצה מהירה על שתי רגליים אחוריות.
החרדון המצוי ניזון מחרקים, פרחים ועלים בשרניים. חלק גדול מפעילותו מתבצע על סלעים ועצים.
הרבייה מתרחשת בסוף החורף ונמשכת עד ראשית הקיץ. לאחר ההזדווגות הנקבה חופרת גומה בקרקע ומטילה בה את 13-6 ביצים. אין דגירה על הביצים ולא קיים טיפול בצאצאים. החרדונים הצעירים בוקעים כשהם מפותחים מאוד ומיד מתחילים את חייהם העצמאיים. לבגרות מינית הם מגיעים בגיל שנתיים.
מצב שימור: LC (לא בסיכון)
חרדון סיני, צילום: עוז ריטנר
חרדון סיני
Pseudotrapelus sinaitus
חרדון סינַי הוא חרדון בעל גפיים דקות ועדינות וזנב ארוך, המאכלס אזורים סלעיים ומצוקיים בסביבות מדבריות צחיחות וחמות. זהו חרדון פעיל יום מובהק וטריטוריאלי, שמבלה חלק ניכר מזמנו על ראש סלעים גבוהים, בולטים מאוד בשטח, שמהם יש לו תצפית רחבה על נחלתו.
בעונת החיזור, הזכרים מקבלים גוון כחול בוהק, הבולט במיוחד על הראש והצוואר. בתת-המין השכן מירדן, מעבר להרי אדום ומואב, כל גופם של הזכרים נעשה כחול.
מצב שימור: LC (לא בסיכון)
חרדון-צב מצוי, צילום: עוז ריטנר
חרדון-צב מצוי
Uromastyx aegyptia
חרדון-צב מצוי הוא חרדון גדול וכבד, בעל בטן רחבה מאוד וזנב קוצני. הוא מאכלס בתי גידול מדבריים מישוריים במרכז הנגב ובדרום הנגב, דרומה עד אילת, וצפונה דרך הבקעה לאזור ים המלח.
בשונה מרוב הזוחלים, חרדון-הצב המצוי הוא צמחוני כמעט לחלוטין, וניזון בעיקר מצמחי מדבר, המשמשים לו גם מקור למים. חרדוני-צב בוגרים הם טריטוריאליים, וחיים במחילות שאותן הם חופרים בעצמם. לכל פרט בוגר מערכת מחילות, עם כמה פתחי כניסה ויציאה, שעליה הוא מגן מפני חרדוני-צב אחרים. חלק ניכר מזמנם הם
"משתזפים" בשמש בקרבת המחילה, שאליה הם בורחים בעת סכנה. בארץ נמצא חרדון-הצב המצוי בסכנת הכחדה, עקב פגיעה בבתי הגידול וציד לא חוקי לצורכי מאכל.
