משפחה: צפעוניים

צפע מצוי 

Daboia palaestinae

 

הצפע המצוי (הנקרא גם צפע ארצישראלי) הוא הגדול והנפוץ בנחשים הארסיים של ישראל, וחי בבתי גידול רבים בסביבה הים-תיכונית. הצפע שכיח מאוד ליד משכנות אדם, שם הוא צד מכרסמים ושאר חיות מלוות אדם.

כמו מינים אחרים במשפחת הצפעוניים, הצפע המצוי צד ממארב, ופעיל בעיקר בלילה. עם זאת, בעונות המעבר, בימים שבהם הטמפרטורות אינן גבוהות במיוחד, הוא פעיל לעיתים גם במשך היום. מזונו: עכברים וחולדות, ציפורים ולטאות.

 

לצפע המצוי שיני ארס גדולות מאוד ובלוטות ארס מפותחות, והוא יכול להזריק כמות גדולה של ארס בהכשה אחת. עובדה זו, בשילוב עם שכיחותו הגבוהה ליד משכנות אדם, הופכת אותו לאחראי לרוב ההכשות בארץ, למרות שהוא אינו נוטה להכיש אלא אם הוא מרגיש מאוים, ומעדיף לברוח או להתריע על קיומו בפני טורף פוטנציאלי.

 

ההזדווגויות חלות בעיקר בחודש מאי. ביולי-אוגוסט מטילה הנקבה 30-10 ביצים. התפתחות העוברים נמשכת 7-5 שבועות, והצעירים בוקעים בספטמבר.

 

מצב שימור: LC (לא בסיכון)

צפע חרמון, צילום: דוד דוד

 

צפע חרמון 

Montivipera bornmuelleri

 

צפע חרמון הוא נחש ארסי אנדי, החי בסוריה, לבנון וישראל: בהרי הלבנון, הרי מול הלבנון והר החרמון.  הוא חי בגובה של כ-1,300 מטרים ועד 3,000 מטרים, ומסוגל להתמודד עם טמפרטורות נמוכות.

צפע החרמון קרוב לצפע המצוי, אולם מוגדר כסוג שונה. הוא קטן מהצפע המצוי ושונה ממנו בצבעיו. צבעו הכללי אפור עם כתמי רוחב שחורים. הגוף רחב ועבה יחסית, והראש משולש בצורתו.

קיימים שני מופעי צבע עיקריים: מופע חום עם כתמים חומים, שהוא נדיר יותר, ומופע אפור עם כתמים כהים, שחורים כמעט. מעל כל עין יש מבנה קשקשים, המסוכך עליה.

הוא פעיל בעיקר בקיץ, ובשעות היום. תזונתו מבוססת על מכרסמים.

 

מצב שימור: EN (סכנת הכחדה)

 

עכן גדול, צילום: עוז ריטנר

 

עכן גדול 

Cerastes gasperettii

 

העכן הגדול הוא נחש ארסי, המאכלס בארץ בתי גידול חוליים בערבה. אורכו הטיפוסי נע בין 30 ל-60 ס"מ, ואורכו המרבי 85 ס"מ. הנקבות גדולות מהזכרים. צבעיו בגווני חום, צהבהב ואפרפר, המהווים צבעי הסוואה באזורי החולות שבהם הוא חי. הגחון בהיר, הזנב עשוי להיות שחור. הראש נבדל מהגוף, בדומה לרוב בני המשפחה. באזורים אחרים בעולם לעכן הגדול יש "קרניים" – קשקשים גדולים ומעובים מעל העיניים. לעכנים החיים בישראל אין "קרניים".

 

בדומה למינים האחרים בסוג, העכן הגדול מתקדם על החול בתנועה צידית, שבה הוא מרים את גופו מהקרקע, נשען על שתיים-שלוש נקודות של גופו ומתקדם הצידה. באופן זה הוא נמנע ממגע הדוק עם החול, העשוי להיות חם מאוד במשך היום וקר מאוד בלילה. העכן גם מיטיב להתחפר בחול, ודרך התחפרותו מיוחדת: היא נעשית על ידי תנועות צידיות, אגב שיטוח הגוף ודחיקתו אל תוך החול. מעל החול נשארים רק העיניים והנחירים ובעמדה זו הוא אורב לטרפו. כאשר הטרף  – בעיקר מכרסמים ולטאות – עובר קרוב אליו, הוא מזנק, מכיש אותו ומחדיר לו מנת ארס.

 

כאשר העכן חש מאוים הוא מסתובב לכיוון הסכנה, משמיע קול אזהרה, המופק באמצעות חיכוך קשקשי צד הגוף אלה באלה. כך נמנע בזבוז המים הנפלטים עם נשיפות האוויר המשמשות לאזהרה בנחשים אחרים, החיים באזורים שבהם אין מחסור כה חמור במים.  

 

מצב שימור: LC (לא בסיכון)

 

עכן החרטומים, צילום: דניאל ברקוביץ

 

 

עכן החרטומים 

Cerastes cerastes

 

עכן החרטומים חי במדבריות צפון אפריקה וחצי האי ערב. תפוצתו מגיעה גם לישראל, וכאן הוא נפוץ באזורי החולות של מערב הנגב. המאפיין הבולט ביותר של עכן החרטומים הוא צמד ה"קרניים" – קשקשים מוארכים וחדים, הנמצאים מעל העיניים. 

 

בדומה למינים האחרים בסוג, העכן הגדול מתקדם על החול בתנועה צידית, שבה הוא מרים את גופו מהקרקע, נשען על שתיים-שלוש נקודות של גופו ומתקדם הצידה. באופן זה הוא נמנע ממגע הדוק עם החול, העשוי להיות חם מאוד במשך היום וקר מאוד בלילה. העכן גם מיטיב להתחפר בחול, ודרך התחפרותו מיוחדת: היא נעשית על ידי תנועות צידיות, אגב שיטוח הגוף ודחיקתו אל תוך החול. מעל החול נשארים רק העיניים והנחירים ובעמדה זו הוא אורב לטרפו. כאשר הטרף  – בעיקר מכרסמים ולטאות – עובר קרוב אליו, הוא מזנק, מכיש אותו ומחדיר לו מנת ארס.

 

כאשר העכן חש מאוים הוא מסתובב לכיוון הסכנה, משמיע קול אזהרה, המופק באמצעות חיכוך קשקשי צד הגוף אלה באלה. כך נמנע בזבוז המים הנפלטים עם נשיפות האוויר המשמשות לאזהרה בנחשים אחרים, החיים באזורים שבהם אין מחסור כה חמור במים. 

 

מצב שימור: LC (לא בסיכון)

 

 

אפעה מגוון, צילום: עוז ריטנר

 

אפעה מגוון  

Echis coloratus

 

האפעה המגוון הוא נחש ארסי, המאכלס אזורים מדבריים בארץ במגוון בתי גידול. לרוב הוא אורב לטרפו בשעות הלילה, לעיתים על צמחייה או ליד מקווי מים, אך הוא יכול גם להסתתר בצל במהלך היום ולארוב לטרף.
למרות היותו נחש מדברי, תפוצתו נמשכת צפונה דרך הבקעה ועד למורדות המזרחיים של הגלבוע, בדומה למינים מדבריים אחרים, המנצלים את הטמפרטורות הגבוהות והלחות הנמוכה השוררות בבקעה כדי להרחיב את תפוצתם צפונה.
הכשתו של האפעה מסוכנת לאדם ויכולה לגרום למוות, אך קיים נסיוב נגד הארס שלו.

 

מצב שימור: LC (לא בסיכון)

 

​שרף עין גדי, צילום: דוד דוד

 

שרף עין גדי  

Atractaspis engaddensis

 

שרף עין גדי הוא נחש החי בבקעת ים המלח, במדבר יהודה, סיני, ירדן וצפון ערב הסעודית. הוא נחשב לארסי מבין תשעת הנחשים הארסיים המוכרים מישראל. המין התגלה לראשונה בעין גדי (ומכאן שמו, בעברית ובלטינית) בשנת 1944 על ידי פרופ' היינריך מנדלסון וגאורג האז.

 

צבעו של שרף עין גדי שחור מבריק ואחיד לכל אורכו. גופו גלילי דק וקשקשי גופו חלקים, ללא קרינים. אורכו הממוצע כ-60 ס"מ, אורכו המרבי כ-80 ס"מ. הלסת העליונה מכסה את התחתונה, העיניים קטנות ושחורות וראייתו גרועה. ראשו משוטח ואינו רחב מצווארו, בשונה מנחשים ארסיים אחרים. מבנה ראש צר זה נובע מבלוטות ארס מוארכות ודקות, הנמשכות עד הצוואר. יש לו שתי שיני ארס ארוכות ומפתח פה קטן. לכן, הוא אינו מסוגל לזקוף את שיני הארס, בדומה לנחשים אחרים במשפחת הצפעוניים, ובעת ההכשה שולף שן ארס אחת, היוצאת הצדה ואחורה, וכך מכיש את טרפו – לטאות, נחשים צעירים ומכרסמים קטנים. ארסו פוגע בתפקוד מערכת העצבים, הלב וכלי הדם. אין נסיוב נגד ארס לנחש זה בישראל, אך מקרי ההכשרה נדירים מאוד, בעיקר בשל נוכחותו הדלה בסביבת האדם.

 

עונת הרבייה בחודשים יולי-אוגוסט. מסוף ספטמבר עד נובמבר מוטלות שתיים עד שלוש ביצים שאורכן כ-75 מ"מ. הביצים המוארכות גדולות ביחס לגודל הנחש וביחס לנחשים בכלל. הצעירים בוקעים לאחר כשלושה חודשים, כאשר הם מצוידים במערכת ארס קטלנית כשל הוריהם.

 

מצב שימור: LC (לא בסיכון)