יש דגים גם בשוליים? מחקר חדש חושף את השפעות השוליים בשמורות טבע ימיות

שמורות טבע ימיות הן מקור לתקווה עבור האוקיינוסים שלנו, המתדרדרים כתוצאה מדיג יתר. היעילות של שמורות טבע ימיות בהגנה על מערכות אקולוגיות ימיות ושיקום אוכלוסיות דגים וחסרי חוליות ימיים מתועדת באלפי מחקרי שדה. יחד עם זאת, מחקרים אלה בדרך כלל בוחנים את יעילות השמורות באופן דיכוטומי, ומציגים ביומסה גבוהה בתוך השמורות הימיות לעומת ביומסה נמוכה בשטחי הדיג הסמוכים להן.

אבל העולם הוא רציף, ושמורות ימיות אינן מגודרות, בניגוד לשמורות יבשתיות רבות. אז מה בדיוק קורה במרחב שבין לב השמורה לשטחי הדיג סביבה? שאלה זו העסיקה את תלמידת המחקר שרה אוחיון, מבית הספר לזואולוגיה בפקולטה למדעי החיים ובמוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט. במהלך מחקר הדוקטורט שלה, תחת הנחייתו של פרופ' יוני בלמקר, בו התמקדה שרה בחקר שמורות טבע ימיות, ובמיוחד את ההיבט של התרומה למשק הדיג דרך תהליך שנקרא זליגת דגים (Fish spillover). כאשר שמורה ימית מגיעה לשיא תפקודה (כל הנישות הטובות "תפוסות"), נצפה לראות תהליך שבו דגים וחסרי חוליות ימיים ינדדו אל מחוץ לגבולות השמורה בחיפוש אחר בתי גידול חדשים. בכך השמורות יכולות לתרום לא רק לשמירת הטבע הימי אלא גם לחידוש אוכלוסיות דגים שהתדלדלו כתוצאה מדיג יתר. מחקרם של שרה אוחיון ופרופ' יוני בלמקר פורסם ב-5 ליולי 2021, בכתב העת הנחשב Nature ecology and Evolution. קישור למאמר המלא >> 

דקר הסלעים Epinephelus marginatus)) הוא בין הדגים עם הערך המסחרי הגבוה ביותר בשונית הסלעית הים תיכונית. התמונה צולמה בשמורת ים ראש הנקרה. קרדיט צילום: ד"ר שבי רוטמן.

מאחר שהמטה-אנליזה האחרונה על זליגת דגים נערכה לפני יותר מעשר שנים, ומאחר שפורסמו מחקרי שדה חדשים בשנים האחרונות, החליטה שרה שסינתזה חדשה של אומדני אוכלוסיות ימיות לאורך גבולות השמורה תהיה מעניינת. באופן ספציפי, ורצתה לדעת מהו הדפוס המרחבי הדומיננטי מתוך השמורה אל השטחים הפתוחים לדיג? האם דגים באמת "זולגים" מגבולות השמורה? האם אסטרטגיית הדייגים לדוג לעיתים קרובות על גבול השמורה ("Fishing the line") גורמת לירידה בשפע הדגים באזור זה?

איור 1: השערות לדפוסים מרחביים של אוכלוסיות ימיות מעבר לגבולות השמורה: א) דיכוטומי, (ב) זליגת דגים, (ג) דיג על גבול השמורה, (ד) אפקט שוליים.
 

בספרות המדעית כיום, מסתבר כי מחקרים עם אומדנים של אוכלוסיות ימיות במרחקים משתנים מגבולות השמורה מוגבלים מאוד. הסיבה למחסור זה היא שבדרך כלל, מחקרי שדה מסוג זה הם מאוד מסובכים, יקרים ולוקחים זמן רב. על כן במטה-אנליזה שערכה החוקרת, היא זיהתה 24 מחקרים שנכללו במחקר בסופו של דבר. מחקרים אלה הכילו 1,619 אומדנים של גדלי אוכלוסיות ימיות, השייכים ל- 147 דגימות ייחודיות, המייצגות את הדפוסים המרחבים של 72 דגים וחסרי חוליות לאורך הגבולות של 27 שמורות ימיות, הממוקמות באזורים שונים באוקיינוסים.
 

כשבחנה תלמידת המחקר את תוצאות המודל המרחבי, היא הבינה מיד שאנו מסתכלים על דפוס של אפקט שוליים. אפקט שוליים הוא תופעה נחקרת מאוד בשמורות טבע יבשתיות. אפקט שוליים נוצר כאשר סביב השמורה ישנן הפרעות ולחצים אנושיים (דוגמת ציד, זיהום רעש או אור), מה מביא לירידה בגודל האוכלוסיות הטבעיות בשטח השמורה קרוב לגבול וכלל- לירידה בשטח האפקטיבי של השמורה. לאפקט שוליים ישנן השלכות רבות על תכנון וניהול שמורות טבע. באופן מפתיע, עד כה, הנושא של השפעות שוליים על שמורות טבע ימיות לא נחקר באופן אמפירי.

המחקר הנ"ל לא רק מתעד אפקט שוליים חזק בשמורות ימיות, אלא גם מכמת את גודל התופעה בקנה מידה עולמי. התוצאות מצביעות על כך שאפקט השוליים יכול להגיע למרחק של 1-1.5 ק"מ בתוך השמורה וכי גודל האוכלוסיות בגבול קטן בכ- 60% ביחס לאזורי הליבה.

איור 2: דפוסים מרחביים של גדלי אוכלוסייה על בסיס נתונים אמפיריים: (א) לאורך גבולות השמורה (n = 1,619) , (ב) בתוך שטח השמורה (n = 594). הירידה בגודל האוכלוסיות מתחילה בערך 1-1.5 ק"מ בתוך השמורה מה שמעיד על אפקט שוליים חזק.

באמצעות מאגר הנתונים MPAtlas , מצאו החוקרים גם כי 40% מכלל שמורות האל-געת בעולם (אסורות כליל בפעילות דיג) קטנות מ- 1 קמ"ר, כלומר סביר להניח שהם חוות אפקט שוליים בכל שטחן! בסך הכל, 64% מכלל שמורות האל-געת בעולם קטנות מ-10 קמ"ר ועשוית לקיים רק כמחצית (45-56%) מגודל האוכלוסייה הצפוי בשטחן ללא אפקט שוליים. ממצאים אלה מצביעים כי יעילותן הגלובלית של שמורות האל-געת הימיות נמוכה באופן משמעותי ממה שאנו מניחים.

איור 3: ההשפעה הגלובלית של אפקט שוליים על שמורות ימיות לפי קטגוריות גודל. העמודות הכתומות מייצגות את חלקן היחסי של השמורות בכל קטגוריית גודל מתוך הרשת העולמית (1,329 בסך הכל). העמודות האדומות מייצגות את אחוז הירידה הממוצע המשוער של ביומסה ביחס למצב ללא אפקט שוליים, בכל קטגוריית גודל. בגרף ניתן לראות דוגמאות לשמורות ימיות בגדלים שונים על מנת להדגים את הגודל היחסי של האזור היעיל לחלוטין (בכחול) והאזור המושפע מאפקט שוליים (באדום). השטח המושפע מאפקט שוליים גדול במיוחד עבור שמורות ימיות הקטנות מ -10 קמ"ר.

חשוב להדגיש היא כי דפוס של אפקט שוליים אינו אומר בהכרח שזליגת דגים מהשמורה הימית אינה מתרחשת. קרוב לוודאי כי התהליכים של זליגת דגים ודיג על גבול השמורה מתרחשים בו זמנית ויוצרים יחדיו את הדפוס של אפקט שוליים. לכן, למרות אפקט שוליים בולט, יתכן ודייגים עדיין מפיקים תועלת משכיחות דגים מוגברת מחוץ לגבולות השמורה, אך אלה נידוגים מיד עם צאתם מהשמורה. יחד עם זאת, העקביות של דפוס אפקט שוליים מרמזת על כך שהתדלדלות האוכלוסיות הימיות בפריפריית השמורות הימיות מתרחש בקצב מהיר יותר מהתאוששות האוכלוסיות מחוץ לגבולות השמורות.

עדויות אחרות המוצגות במחקר מצביעות על כך שלחץ הדיג סביב השמורות הימיות הוא ככל הנראה הגורם העיקרי להשפעת השוליים. למעשה, כאשר בחנו החוקרים מאפיינים שונים של שמורות ימיות, הם מצאו ששמורות ​​עם אזורי חיץ סביבן לא הציגו דפוס של אפקט שוליים אלא דפוס של זליגת דגים. בנוסף, שמורות ימיות  שדיווחו על אכיפה טובה הציגו אפקט שוליים קטן יותר מאלה שדיווחו על דיג בלתי חוקי ברמה מסוימת.

ממצאים אלה מעודדים, כיוון שמשמעותם היא שעל ידי יישום אזורי חיץ, ניהול פעילות הדיג סביב השמורה והגברת האכיפה, ניתן להגביר את היעילות של השמורות הימיות הקיימות ולהגדיל את היתרונות שהן יכולות לספק דרך זליגת דגים. בעת תכנון שמורות ימיות חדשות, מעבר להחלת אזורי חיץ מנוהלים, על כן ההמלצה היא שאזור האל-געת המיועד להגנה יהיה בשטח של לפחות 10 קמ"ר ושצורת השמורה תהיה עגולה ככל האפשר. צעדים אלה יקטינו את השטח הפרופורציונלי של השמורה המושפע מאפקט שוליים.

ממצאי המחקר המרתקף מספקים הנחיות מעשיות לשיפור התכנון והניהול של שמורות טבע ימיות, על מנת שניתן יהיה לעשות עבודה טובה יותר בהגנה על האוקיינוסים שלנו.

​