איך גורמים לתאי סרטן למות מוות מלוכלך

כולנו נדרשים לעשות פשרות בחיים. עובדה זו נכונה גם לתאי סרטן. אם ברצונם לשגשג, הם צריכים למצוא דרכים לחמוק ממערכת החיסון וממנגנונים פנימיים של התאים שמיועדים למנוע מגידולים להתפתח. כדי להשיג זאת, הם נדרשים לוותר על מערכות שעשויות היו להיות להועיל להם במצבים שונים בחיי התא. מחקריו של פרופ' מרסלו ארליך מבית הספר שמוניס לביו-רפואה וחקר הסרטן מתמקדים במציאת דרכים לנצל את אותן פשרות שהגידולים עושים ולהפנות אותן נגד הגידול עצמו.

במחקרו החדש ביותר, פרופ' ארליך עובד על שילוב של אסטרטגיות שונות להתקפה על תאי הסרטן בניצול חולשות שנוצרו בתאי הגידול במסגרת פשרות אלה - במטרה לגרום לתאים הסרטניים למות "מוות מלוכלך" שיגרום למערכת החיסון לגלות מחדש את האיום הסרטני.

מוות רועש - בהתאמה אישית

אחד המנגנונים שתאי סרטן נוטים לוותר עליהם כדי לחמוק ביעילות ממערכת החיסון נקרא מסלול האינטרפרון. מנגנון זה משמש תאים כדי להגן על עצמם מנגיפים וכדי לתקשר אחד עם השני - בייחוד כשהם ניצבים בפני איום נגיפי. כשתא נדבק בנגיף שמביא למותו, אחד מהתפקידים של מסלול האינטרפרון הוא לוודא שהמוות יהיה רועש ומלוכלך ככל האפשר, כדי להתריע בפני מערכת החיסון על נוכחות האיום החיצוני. בנטרול מערכת זו, תאי הסרטן מבטיחים לעצמם כי אם אחד מהם ימות, המוות שלו יישאר שקט, ולא יעורר את מערכת החיסון נגדם.

פרופ' ארליך, בשיתוף פעולה עם פרופ' ערן בכרך, עמיתו לבית הספר שמוניס, פיתחו נגיף שמנצל חולשה זו ותוקף באופן ממוקד תאים סרטניים שמסלול האינטרפרון מנוטרל בהם, בעוד שהוא לא מזיק כלל לתאים בריאים עם מסלול אינטרפרון פעיל. מלבד ניצול החולשה של היעדר מסלול האינטרפרון, לאחר שהוא מתרבה בתוך התא, הנגיף אמור גם לגרום לתא למות בצורה מלוכלכת ורועשת ככל האפשר.

כשהשילוב מנצח את הגידול

אולם אחד מהעוצמות של גידולים סרטניים הוא הוורסטיליות שלהם. לא כל תאי הסרטן בגידול מנטרלים את מסלול האינטרפרון, והשימוש בנגיפים מהונדסים כדי להילחם בסרטן - שנקראים נגיפים אונקוליטיים - מוגבל ביעילותו לעתים קרובות כי הנגיף לא מצליח להדביק שיעור גדול מספיק של תאי הסרטן. כדי להתגבר על מגבלה זו, ארליך ובכרך בוחנים שילובים של הנגיף מחסל הסרטן שלהם עם טיפולים קיימים אחרים שיכולים לתת אפקט סינרגטי - שהפעולה של הטיפולים השונים תתרום זו לזו ואיתה את ההדבקה של תאי סרטן בנגיף ומוות תאי הגידול.

גישה אחת, שהיא הבסיס למחקרם החדש, כוללת שילוב בין הנגיף האונקוליטי אותו פיתחו לטיפולים מוכווני מטרה שונים. תאי סרטן נוטים לנטרל מנגנונים שאחראים לבקרה על תהליכי חלוקת התאים, ובכך הם רוכשים את היכולת להתחלק ללא מגבלה. טיפולים ממוקדים שונים פועלים נגד תאים שנמצאים במצב זה של חלוקה לא מבוקרת, ותוך כדי כך עשויים גם להפוך את התאים הסרטניים לרגישים יותר לנגיפים אונקולוטיים.

"בתגובה לטיפולים אנטי-סרטניים שכאלה, תאי הגידול מנסים להבטיח שאם הם ימותו, המוות של כל תא יהיה שקט, בין היתר דרך כיבוי של מסלול האינטרפרון", מסביר פרופ' ארליך. "צעד זה הופך אותם לפגיעים בפני הנגיף שלנו, ומאפשר לו להדביק אותם ולהפוך את המוות השקט אותו הם תכננו למוות רועש".